בס"ד
שלום.
ברך בטעות העץ על מיץ פירות טבעי שרובו מים. האם הדבר תלוי במחלוקת מרן והרמ"א לגבי עירב יין במים שדרכו שמוסיפים לו מים ולכן יצא בדיעבד?
תודה.
תשובה:
שלום רב
שם מדובר בהלכה מיוחדת ביין שטבעו להיות מזוג והמזיגה משביחה את טעמו. אגב משום כך סבר הרי"ש אלישיב שמיץ ענבים בזמנינו מוסיפים לו מים ברכתו שהכל… לא נהגו כדבריו, אבל כך חידש, ומכל מקום בסתם מיצי פירות ודאי הברכה נקבעת לפי הרוב ואין בהם דין מזיגה.
תודה.
ברור שנקבע לפי הרוב ואין דין מזיגה אלא השאלה שלי מתרכזת בדיעבד מי שברך העץ על מיץ טבעי שרובו מים אם יצא ידי חובה ובזה ניסיתי להתלות על דין היין והמים שיצא בדיעבד.
לכאורה לא יצא, כי לא בירך על המים שהם העיקר.
האם טפל לא פוטר את העיקר בדיעבד? או שדומה לפת והפרפרת שהמשנ"ב מביא שלא שלא יצא עם ברך על הפרפרת במטרה לפטור הפת
ד"א. גם במיץ טבעי המזיגה משביחה את טעמו לדוג. לימונדה.
טפל ועיקר יש בשני מובנים: א. שאחד נאכל רק לצורך חברו, כמו פת הנאכלת מחמת מליחות המליח, זה לא שייך כאן שרוצים לשתות את כל המכלול ולא מין אחד עבור חברו.
ב. רוב ומיעוט,וכאן אני מבין שהרוב הוא מים.
זה לא השבחה של הלימון אלא להיפך, הלימון מטעים את המים…
אז יש אפשרות שהטפל יפטור את העיקר?
לא הבנתי. אין אפשרות, במאכל מעורב הרוב נחשב עיקר, ראה משנה ברורה סי' רב ס"ק ה כמדומני.
יש גם דיעה של דרך החיים שכותב שגם אם חשוב לו יותר המיעוט חשיב עיקר. המג"א סובר שהולכים אחר הרוב אליבא דמרן. אני רק רוצה להבין אם יש מצב שטפל יפטור את העיקר אם ברך בטעות לא כשורה
לכאורה אין מצב.
לענ"ד ודאי שהמיץ הוא עיקרי בעירוב אפילו הוא מועט מהמים. ועיין בשתילי זתים סימן רב סק"יא סק"יב בשם המג"א סק"ט סק"י ובית חדש ואליה זוטא סק"ח גבי שמן זית המעורב עם משקה אחר שבזמן ששותהו לרפואה אפילו השמן מועט מברך בפה"ע ובזמן שאינו שותהו לרפואה אלא להנאתו מברך כברכת אותו משקה אפילו אותו משקה הוא המועט מהשמן ואע"ג שהרב פרי מגדים בההיא דחבושים וורדים במשבצות זהב סי' רד סק"טז פירש דהורדים והחבושים הם הרוב וכן בזנג'ביל מ"מ שאר רבואתא שהבאתי חולקים בזה. אלא שיש לעיין כמה צריכה להיות המזיגה ונראה לי שאם מהפרי (היינו מיץ) יש 10 או 15 אחוז כבר בטל טעמו ורק שיש מיעוט ניכר יש לברך כברכת הפרי א הדרך לסחטו ואם אין דרך לסחטו יצא בדיעבד.
אני חושב שאלו שתי סוגיות שונות. כאשר יש מטרות שונות למינים שבתערובת, המטרה תקבע את העיקר, כיון שכאשר שותים לרפואה בעצם מתכוונים רק לשמן, ומערבים אותו עם משהו אחר כדי שיוכלו לשתותו, וממילא זה כמו כל עיקר וטפל של מליח ולחם וכו' ופשוט, משא"כ כשהמטרה בשניהם אחת – לשתות, ששם הקובע הוא הרוב מלבד חמשת מיני דגן שחשיבותם מרובה אפילו כשהם מיעוט. וממילא אין מחלוקת בין הפוסקים שהזכרת, ונראה לי שאלו דברים פשוטים.
בס"ד.
שלום.
מהמשך העיון שערכנו בנושא. נראה לענ"ד שהדבר תלוי אם דרך העולם למזוג את המשקה במים? אם כן הרי שיצא בדיעבד כמו שכתב מרן והרמ"א במחלוקת הידועה בסימן רד סימן סעיף ה ובתנאי שיהיה לפחות שישית מיץ טבעי על חמש שישיות מים. ואם אין דרך למוזגו הרי שהולכים אחר הרוב ואם הרוב מים לא יצא כמו שכתב הרמ"א בהגהה בסימן רב סעיף א בדין נתערב יין בשכר ודברי המשנ"ב שם בחילוק בין שכר ליין.
אני עדיין בדעתי… ביין המים משביחים אותו ולכן הוא עיקר גם כשהוא מיעוט, במיץ תפוזים הוא הרבה יותר משובח כשהוא לעצמו אלא שמטעמי חסכון מערבים בו מים כך שהן ודאי מקלישים אותו ויש ללכת אחר הרוב. אגב הגרי"ש אלישיב מחדש, שבמיץ ענבים שמעורב בו מים ברכתו שהכל בגלל שהמיץ ענבים אינו זקוק לכך כיון שאינו חריף! המנהג לא כדבריו אבל במיץ פירות נדמה שהכל יודו לסברא זו.
השאר תגובה