שלום, בעניין ״הפסק״ באמצע ברכה,
א. לפעמים באמצע עמידה אני פתאום ״נתקע״ על מילה מסויימת וחוזר עלייה כמה פעמים (ה׳ יעזור..) ואני חושש לפעמים לזה שאני שוהה זמן שהייתי יכול להתחילה ולגומרה בזמן זה, ורציתי לדעת האם שיהוי זה (שהוא ע״י חזרה על מילה – ולא ע״י שתיקה אוו אונס) מצריך לחזור לתחילת הברכה.
ב. בעניין ש ג׳ ראשונות בעמידה כ״חדא חשיבי״ – אם קורא איזה עניין שמצריך לחתום ״למדני חוקיך״ בסוף ״אתה קדוש״ אוו בסוף ״מחיה מתים״ [כגון מי שאמר ״מוריד הגשם״ בקיץ] – האם צריך להתחיל שוב מתחילת עמידה מתוקף חשיבותם כ״אחת״ אוו לא?
ואם לא, מה המפקא מינה בזה ש״כאחת״ הם חשובות?
תשובה:
שלום רב
חזרה על מילה כמה פעמים אינה מצריכה חזרה על הברכה, אולם זו הנהגה שכדאי להתגבר עליה.
עיקר הענין בזה הוא שאם אדם טועה באחת הברכות הוא חוזר לראש התפילה, וכגון שנזכר שאמר מוריד הגשם בקיץ והוא אוחז כבר באמצע שמונה עשרה, שחוזר לראש ולא לאתה גיבור, אבל דוקא באופן שהזכרת, שעדיין לא סיים את ברכת הגבורות אלא אמר למדני חוקיך, הוא אינו חוזר לראש התפילה אלא לאתה גיבור, ראה משנה ברורה סי' קיד ס"ק כ [אף שיש שתמהו על עצה זו לומר פסוקים באמצע שמונה עשרה, ראה אגרות משה ח"ד סי' צג].
