ראיתי בספר פתחי הלכות (ארטסכרול) על הלכות ברכות (דף 237) שכתב ע"פ מ"א ס' קסח סס"ק טז שאם העיסה נילוש במי פירות בלי מים כלל אפילו אינו נרגש הרבה הטעם של המי פירות מברך במ"מ (בלא שיעור ק"ס) וע"פ זה כתב לגבי פיצה (שפסק בספר הנ"ל שאם אינו נלוש במי פירות מברך המוציא) שאם נילוש לגמרי במי פירות בלא מים כלל מברך במ"מ ומביא ראיה לדבריו שקי"ל כמ"א זה ממ"ב (ס"ק צד) שהמגן גבורים סמך על סברא זו.
ואני שאל אותך אם יש לסמוך על זה מב' טעמים:
א) כל סברת מ"א שם הוא שדין לחם לגבי המוציא שוה לדין לחם לגבי שאר דינים כמו מצה וחלה אבל הפמ"ג בא"א שם דחה דבריו שאינם שוים. גם מה שמסיק המ"א ממ"מ בהל' חו"מ שבלא מים אינו לחם ממש לכא' אינו מובן כלל שמש"כ במ"מ שבלא מים אינו יכול לצאת ידי מצה אינו משום שאינו לחם אלא שאינו מחמיץ. גם הל' חלה בס' שכט פסק המחבר שפת נילוש במי פירות חייב בחלה ואע"פ שיש חולקים על זה (עיין ש"ך שם) אבל מידי ספיקא לא יצא וא"כ לגבי נידון של פהב"כ אין שום קולא אם אינן בו מים כלל ולפי זה ג"כ אין לסמוך על המגן גבורים
ב) הספר הנ"ל פסק שיכול לברך המוציא על פיצה שאינו נילוש במי פירות והטעם שאע"פ שיש מילוי כיון שהוא עשוי לשביע מברך המוציא ולכא' ה"ה אם נילוש במי פירות לגמרי שמה שנילוש במי פירות אינו משנה היעוד שעשוי לשביע ולא לתענוג
תשובה:
שלום רב
הטענה הראשונה שהעלית יש ליישב, שכן דברי המגן אברהם שם אמורים בשיטת הרמב"ם שמצה עשירה שנילושה במי פירות אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, כך שהחילוק בין עם מים לבלי מים אינו בהגדרות של הל' מצה אלא בהגדרה של המושג לחם, כך שראייתו אכן מוצקה שנראה ברמב"ם שאם אין מים בכלל זה ודאי לא לחם. אולם טענתך השניה אכן הטרידה אותי רבות ואף שאלתי זאת לבעלי הוראה בעבר כמה פעמים. שכן בסי' קסח בסופו מביא המשנה ברורה ממש את החשבון שלך לגבי מאפה הממולא בבשר או בגבינה, ובביאור הלכה שם כותב בפירוש, שאף אותו מאפה עצמו אם הוא קטן ונאכל לקינוח ברכתו מזונות ואם הוא גדול ונאכל לשובע ברכתו המוציא, ואם כן לגבי פיצה יש שאלה אחת עקרונית: מה מטרת האכילה? אם לשובע, אם כן גם אם נילושה במי פירות ברכתה המוציא, ואם לקינוח, אם כן מצד היותה ממולאת כבר ברכתה מזונות, ואין צורך במי פירות. לכן אני בביתי מורה ובא לגבי פיצה אחת מן השתים: או לאכול שני משולשים שאז בלאו הכי יש שיעור קביעות סעודה, או לאכול בתוך סעודת פת. ומי שלא יוצא לו אחד מהאופנים האלו, יברך המוציא. כיון שילדים ודאי אוכלים לדעתי פיצה לשובע. ביום שהם אוכלים פיצה הם לא יאכלו אחר כך עוד ארוחת ערב…
בהצלחה
הרעיון מובן הראיה מהמ"ב יש לדון אם כוונתו איך שהמ"א שם מסביר אז אין ראיה או שזה רעיון חדש איך שאתם מסבירים וזה שייך גם בפיצה
לא הבנתי את מה שכתבת. אני בכל אופן התכוונתי שכיון שרואים שהקובע אינו זה שהמאכל ממולא או מתוק אלא יעודו, אין כל משמעות לכך שהוא ממי פירות עד כמה שבלאו הכי הוא ממולא, ומה שצריך זה לבדוק מה יעודו.
השו"ע כותב סוג פת שממולא בבשר מברכים המוציא שואלים מאי שנא מבצק ממולא בפירות הט"ז כותב מדובר עם קביעות סעודה המ"א מסביר כיון שבשר אוכלים למזון ולא לקינוח הוא לא מוריד את דרגת הפת זה כמו מי שאוכל פת עם בשר על ידו
לפי זה אין ראיה לפיצה שעשוי ממי פירות
במ"ב משמע סברא אחרת כיון שהכל נאכל לשובע ולא לקינוח אם זה הבנת המ"ב אז יש ראיה מהמ"ב לפיצה כמו שכתבתם אבל אחרי זה הוא מביא המילים של המ"א שזה כמו פת ועל ידו בשר
אני מבין שהמשנה ברורה שציינתי בחילוק בין קטן לגדול אומר ביאור במגן אברהם ולא טעם חדש, ועל פי זה ייסדתי את דברי, כיון שנראה שהוא נוקט שסברת המגן אברהם היא העיקר להלכה, ונמצא שהכל נקבע לפי תכליתו המיועדת של המאכל בדרך כלל.
אז מה רוצה המ"א שם מעיסה הנילושה בביצים מזה שביצה זה מזון הכל תלוי אם אוכלים לשובע או לא
לפי הבנתי זה הכל סימנים לכך שהמאכל נאכל לתענוג ולא לשובע, וזה לא הדבר הקובע בעצמו. האם ראית את הראייה מהביאור הלכה שהזכרתי?
השאר תגובה