בס״ד
אתמול בלילה חשבתי על כל מיני פרקי תהילים שאני אקרא מחר (כלומר היום) ואז אני לא יודעת אם הייתי ערה או שזה היה חלום אבל אמרתי לעצמי משהו כמו ״אני אקרא הכל״
זה אומר שעכשיו אני צריכה לקרוא את כל ספר התהילים? מה לעשות ): אני לא חושבת שאני יכולה…
תשובה:
שלום רב
נדר שלא בדעה צלולה או מתוך שינה אינו נחשב לכלום. אולם לכתחילה צריך התרה משום שחוששים שמא הנדר נאמר בהקיץ ומתוך מחשבה כל שהיא. יש לומר את הנדר בפני שלושה אנשים ולפרט באוזניהם שאילו היית בדעה צלולה בטח לא היית מתחייבת כזה דבר, והם יאמרו מותר לך שלוש פעמים.
מקורות:
בשאלה זו נחלקו ראשונים (כפי שהובאו בשו"ת רדב"ז, ח"ב, סימן צט), ובשולחן ערוך (יו"ד, סימן רי, סעיף ב) נפסק שיש לחוש לדעת הסוברים שצריך התרה, וכתב הש"ך (ס"ק ה) שכך נוהגים.
ניתן להתאים את העיקרון ההלכתי הנ"ל לכלל ש"דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין" בכך שהפרת נדר גורם לסכנה, כדברי חז"ל: "בעוון נדרים בנים מתים" (שבת לב, ב). עקב הסכנה הכרוכה בהפרת נדרים, יש מקום להחמיר – על דרך נידוי בחלום (כמבואר במאמר הקודם).
בשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן רכב) מבאר את החשש בדרך אחרת: "משום דאין מראים לו לאדם אלא מהרהורי יומא, ורעיוני על משכביה סליקו, וחששו שמא קיבל בלב בהקיץ דבר זה". החשש, לפי דבריו, הוא שהחלום מעלה חשש שמא נדר בהקיץ, ושכח, ולכן עליו לחשוש לאיסור נדרים ולבקש התרה לנדרו.
עוד נפסק שמי שנדר או נשבע בחלום לקיים מצווה, כגון לתת צדקה או לכתוב ספר תורה, חייב לקיים נדרו (שו"ת חיים ביד, סימן נב; שו"ת משנה הלכות, חלק ה, סימן קס). אבל מי שנדר בחלומו לעשות איסור, כגון להתענות בשבת, "וודאי אין שייך לומר שהדירוהו מן השמים, דוודאי לא יצוו לו לעבור על דברי תורה", ונדר זה אין בו ממש (שו"ת דברי מלכיאל, ח"ב, סימן עב).
בס״ד
אני כל היום חושבת על נדרים ואני כבר לא יודעת מה לעשות… ואני כל הזמן גם כשאני בהקיץ חושבת ״אבל אולי הייתי רדומה כשאמרתי את זה״
בקיצור מה לעשות עם הנדרים האלה? לעשות אותו או שלהתעלם?
להתעלם. ממחשבות כפייתיות לא יצא שום דבר טוב. הבסיס הוא קודם כל להרגע.
בס״ד
אז לנדרים בחלום למי שסובל ממחשבות כפייתיות אין משמעות הלכתית ולא חייבים לקיים אותם?
אמת ויציב.
השאר תגובה