האם במקרה כזה:
ובאופן שהיו עדי כיעור כשלמעשה רוב המצבים הבאים לביה"ד אינם עדי טומאה או קינוי וסתירה, אלא דרגות פחות חמורות, הנקראות "עדי כיעור". כלומר שלא ראום ממש כדרך המנאפים, אלא רק במעשים מכוערים (מאותם המנויים בשו"ע סי' יא ס"א, או כיוצא בהם – עיין פד"ר ח"ב עמ' 125, וח"ח עמ' 344). והדין בזה הוא שהבעל אינו חייב לגרשה, ואפילו היו "מעשים מכוערים בתכלית הכיעור" (וכמסקנת הכנה"ג שם הגב"י אות יב). ובשו"ת נדיב לב (סי' יב) רצה לומר שעכ"פ בי"ד מנדין אותו שיוציאנה כיון שעשתה כך, אבל בתשובת הבי"ד שם (סי' יג) חלקו על זה. וכשהיא נשארת תחתיו, יש לה גם את הכתובה כמקדם.
אך אם הבעל "מואס בה" בגלל הדברים המכוערים הללו ודורש לגרשה, הוא רשאי, ואפי' בע"כ, ואפילו בזה"ז, כי אין חדר"ג על העושָה מעשים כאלה. (כ"כ הב"ש סי' יא סק"ו). ואז היא מפסידה את כתובתה, עיקר נדוניא ותוספת, וכדין כל יוצאת משום שם רע שאין לה כתובה כלל.
במקרים אלו (עדי כיעור), אין הבדל בדין אם היה או לא היה קינוי לפני כן, שבשניהם אינו חייב לגרש, ובשניהם הוא רשאי לכופה לגט.
יש איסור מחזיר גרושתו ?
תשובה:
שלום רב,
לא לגמרי הבנתי את השאלה. איסור מחזיר גרושתו נאמר במקרה שהיא נישאה למישהו אחר והתגרשה ממנו, אז היא אינה יכולה לחזור לבעלה הראשון. (אגב, אם היא רק זינתה ולא נישאה לאחר, מותרת לחזור לבעלה). כך שאיני רואה סיבה שיהיה איסור מחזיר גרושתו במקרה הנוכחי.
אום מסיבה אחרת אישה זו אינה יכולה לחזור לבעלה. ראה שו"ע אבה"ע סי' י' סעי' ג'ף שהמוציא את אשתו משום "שם רע" לא יחזיר. אולם איסור זה אינו כמו איסור מחזיר גרושתו שזה איסור דאורייתא. אלא איסור זה הוא איסור דרבנן.
