בס"ד
קמה מחלוקת בביה"כ אחת, כאשר אחד המתפללים החליט לצטט מתקנות קהל שקבע פוסק אשכנזי, אשר לפיהן אדם מת, ולמחרת רשאי מישהו אחר לתפוש מקומו {מקום ישיבה בביה"כ}, גם אם איננו קרובו. זאת לעומת הטענה הנגדית, שקנין גוף עובר בירושה לקרובו של הנפטר בנו או אחיו או דודו.
הנימוק העיקרי לדברי הצד המתריס, שביה"כ מקום תפילת הצבור ואין כאן ענין לקנין גוף. זה כאמור, בהסתמך על תקנות חדשות שפסק פלוני אשכנזי בירושלים ועוד כמה המדברים ברוח דברים על "מקום משועבד" ולא קנין..
טענתי היא, שלא רק ומדובר בקנין גוף, מדובר במקום פרטי גם אם מיועד לתפילה בציבור, כפי שמשקפיים פרטיות שנועדו לתפילה בציבור, נשארות פרטיות.
ומכח אותה הזכות הקנינית, רשאי בעל הכסא לקבוע, שרק ראובן יישב בו ולא שמעון, במקרה ובעל הקנין יעדר.
לחילופין, מתוך אותה זכות קנין, יכול לקבוע בעל הקנין, שהכסא מיועד לכלל הקהל בהיעדרו, ולא רק לפלוני. כלומר: שיום אחד ישב בו ראובן, יום אחר ישב בו שמעון, יום אחר ישב בו לוי וכ"ו, מבלי שאחד יראה זכות לעצמו לשבת יותר מיומיים, בהיעדרו של בעל הכסא.
זה מכיון שפלוני התרגל לשבת רק על הכסא של בעל הקנין בהיעדרו, ואחרים מבינים מכך שזכות כלשהי יש לו, לכן מונעים עצמם מראש, לשבת במקום הזה, בהיעדרו של בעל הקנין.
ע"פ ההלכה, אם יושב ראובן בכסאו של שמעון 3 שנים, יש לו מעמד קניני. ולכן אני אומר, שישיבה בת יותר מיומיים על כסאו של פלוני, היא כבר קריאת תיגר על הקנין ועל זכות בעל הקנין לקבוע שהמקום ישאר פנוי לכל דיכפין ולא רק לפלוני,,, כמובן בהיעדרו של בעל הקנין מביה"כ.
עצם זה שפלוני מכובד ככל שיהיה רואה זכות לעצמו לשבת רק הוא במקום של בעל הקנין {בהיעדרו }, מונעת מאחרים לשבת בחפשיות מתוך חשש שמא יפגעו בו או ירגיזוהו, בניגוד למקום חפשי וצבורי וכיאה וכנאה למקום תפילה צבורי, ומאותם הנימוקים של המתריס.
האם אני צודק?
תשובה:
שלום רב,
ברור שמקום בבית הכנסת הוא רכושו של בעל המקום לכל דבר, כל עוד שאין תקנה מפורשת בבית הכנסת הקובעת אחרת.
מקורות:
עיין בשו"ע חו"מ סי' צז סעיף כג שבעל חוב גובה ממנו ועיין בשו"ת רמ"א סוף סי' ו שמוכח שהבנים יורשים אותו.
