אשה שראתה דם המחזור ביום ה אדר ראשון ואח"כ ביום ז אדר שני ואח"כ ביום ט ניסן והוא בתוך כ"ד חודש מלידתה האחרונה, האם צריכה לחוש לוסת הדילוג ?
ואם כן, באיזה ימים צריכה לפרוש ? והאיך נעקרת וסת זה ?
תשובה:
שלום רב
הואיל ובזמנינו כמעט לא מצוי שאשה תהיה מסולקת דמים כל כ"ד חודשי הנקה, הוראת הפוסקים היא, שמיד כשהיא חוזרת לראות וסת רגילה כל דיני הוסתות תקפים לגביה, וראה בזה בהרחבה בס' פרדס שמחה סי' קפט סעי' לג.
בנוגע למקרה שלנו, נחלקו הפוסקים אם וסת הדילוג נקבעת ב4 ראיות שהם שלושה דילוגים, או ב3 ראיות שהם שני דילוגים – כמו כאן. להלכה המנהג להחמיר כבר ב3 ראיות, וממילא יש לחשוש לוסת בי"א באייר, כדין וסת החודש בדילוג.
וסת זו אינה נעקרת עד שיבואו שלושה ימים שהיתה אמורה לראות על פי דילוג זה ולא תראה בהם, כלומר י"א באייר י"ג בסיון וט"ו בתמוז [והראיות שבאמצע אינן משנות סדר זה.
בהצלחה רבה
מקורות:
ראה טור ושו"ע יו"ד סי' קפט סעי' ה – ו.
כבוד הרב המשיב הננו בזה בכבוד הראוי להוסיף על התשובה מה שחסרתם
מקור החומרא בזמנינו אינו בפרדס שמחה אלא רבו הגאון בעל שבט הלוי מחדש זאת ורק לחומרא דהיינו לחשוש לזה וגם שלא מדינא ממש. ובוודאי שאינה קובעת וסת קבוע לקולא רק לחומרא. ומש"ה בוסת הדילוג שהוא מחלוקת אם בג' ראויות או בד' וודאי דיש בשופי להקל בוסת דרבנן שאינה קובעת גם לחומרא עד ד' ראויות ובפרט שהוא חומרא שלא מובא כלל בפוסקים.
לענין עקירה: אם הגיע סוף החודש כגון שראתה ביום ל' לחודש המלא יש כמה צדדים בפוסקים מה הוא חוששת בחודש הבא, א. שחוששת ליום המחרת שהוא יום א' לחודש. ב. שמכאן ולהבא נפסק הוסת ואינה חוששת עוד לזה, מכיון שאם צריכה לחוש לחודש הבא ליום א' לחודש (כמו באופן הא') הרי צריכה לחוש ליום המחרת ולא מסתבר, שהרי לא קבעה וסת לראות יום אחר יום, ולכן מסתבר שנפסק הוסת. ג. שחוששת ליום א' בחודש הבא כלומר ומדלגת חודש אחד ורק בחודש הבאה חוששת ביום א', כגון שראתה ביום ל' ניסן חוששת ליום א' סיון. אבל קצת צ"ע באופן כזה שהרי היא מדלגת חודש שלם ולא מצינו וסת קבוע ליום החודש שמדלגת חודש שלם.
ולמעשה
הפרי דיעה (הקדמה שער ח ד"ה וראוי) נוטה שתחוש ליום המחרת דהיינו לא' בחודש (כאופן הא') ומסיים וצ"ע. וכ"כ בחידושי חת"ס (נדה ט, ב סוד"ה ובזה), וכך נקט בשיעורי שבה"ל (ס"ז אות ב).
דעת ההפלאה (לקוטים ליו"ד סי' קפט ד"ה ודע) והסוגה בשושונים (ס"ד סי"ב) שמכאן ולהבא נפסק הוסת ואינה חוששת לזה עוד (כאופן הב'), וכ"ד החזו"א (הובא בס' אמרי אברהם סי' ב). וכ"פ בטהרה כהלכה (פכ"ד סצ"א).
כתבת יפה. בנוגע לקולא שלך בימי הנקה איני רואה לזה הכרח כלל. יש לזכור שהסוברים שדין זה נקבע בג' ראיות הם ראשונים כמלאכים, ובזמנינו באמת אשה רואה וסת רגילה בימי הנקהלאחר כמה חודשים, ובמקרה של השואל לומר שהיא מסולקת דמים זה לטמון ראש בחול…
הנה ז"ל הפוסקים הגדולים: ואף דעינינו רואות דנשתנו הטבעים ומיד כשמתעברת נעשו מסולקת דמים, מ"מ הדין לא נשתנה ממה שמבואר בשו"ע ובפוסקים (שו"ת רע"א קמא סי' קכח קטע המתחיל ומה דפקפק; שו"ת רשב"ש סי' תקכב; שו"ת אבני נזר יו"ד סי' רלח)
והחת"ס (נדה ט, א ד"ה דיין), כתב דאם נאמר כדברי הפלתי דזמן הנקה בשנת עיבור הם כ"ה חדשים ופירוק איברים הוא רק כ"ד חדש א"כ קשה הא עיבור השנה מידי דשכיחי טובא הוא ואיכא לברורי באותו החדש ע"י כמה וכמה נשים ונחזי אנן. אלא ע"כ דגם רבנן מודים לר"מ דהולד ניזון מחלב שהוא במקום הדם, וענין איבריה מתפרקין היינו דאין נפשה וכחה חוזרת עליה לבשל הלחות להפכם לדם אלא נעשה מהם חלב. (ומשו"ה לא מוקמי מי יתן טהור מטמא על חלב אשה משום דאין הדם נעכר דמעולם לא היה עדיין דם אלא שלא נתבשל כל צרכו ולא נעשה דם אלא חלב). אלא דס"ל לרבנן דלכל הפחות אין איבריה חוזרין כל זמן שסדר הנשים להיות להן חלב שהיא כ"ד חדש, דהיינו שכל זמן שהיא מינקת נמשך בודאי החולשה של איבריה מתפרקין, ומשו"ה בשנות העיבור דזמן הנקה הוא כ"ה חודש אז אמרינן שחולשות איבריה מתפרקין ממשיך ג"כ עד סוף זמן הנקה. אבל במציאות יכול להיות שאין איבריה חוזרין עד אחר ג' וד' שנים אלא משום דלא תתן תורת כל אחת בידה שיערו חז"ל בפחות שבנשים שהיא זמן הנקה לדינא.
ובכל אופן אפילו שהנשים בזמנינו רואים וסת זהו מחמת חולשה וחולי
כשהוסת הוא סדיר כמו במקרה שלנו אין מקום להקל. ואין כל מקום להוכיח מדברי רעק"א שדן אם ניתן ללכת לקולא לומר שהיא מסולקת דמים.
הויכוח הזה על שאלתי הביא אותי לעיין כל הנושא השה בשו"ע ופוסקים, ויש לי כמה הערות מעניינות הן בנושא קביעות וסת בימי הנקה והן בנושא וסת הדילוג שאין כאן המקום להאריך, ויישר כח על התשובות ועל התגובות. רק דבר אחד שמפליא אותי ביותר הוא שאין התייחסות מספיקה לוסת הדילוג בהרבהב מספרי הקיצורים של הלכות נדה כי אם בקיצור(וגם ב"קיצור שולחן ערוך" (סימן קנ"ד) מאוזכר וסת הדילוג בסוגריים בכתבו שמאחר דהיא לא שכיח הוא אינו מזכירו כאן כי אם בספרו "לחם ושמלה" אבל זה היה בזמנו שרוב הנשים היה להם וסת קבוע להפלגה), והרי בדוגמא של שאלתי היו רק שני הפלגות בלתי שוות של ל"ג ימים ושל ל"ב ימים ובכל זאת יש בה קביעות לדילוג החודש, האם אין זה מצוי יותר בזמנינו מקביעות ליום החודש או להפלגה ? ובפרט שבוסת הדילוג לחודש קל מאוד לטעות ולא להבחין (לדוגמא ראתה כ"ו ניסן י"ט אייר י"ב סיון צריך "לתפוס" שמדובר בוסת הדילוג למפרע), ואם כן היו צריכין יותר להדגיש וסת זו
השאר תגובה