שלום תבורכו. יש לי כמה שאלות בהלכה בנושאי טהרה:
א,מחילה על השאלה אני כל פעם רואה בספר הלכה לגבי פרישה באיבר "חי"…או איבר "מת"..מה זה אומר איבר חי או אבר מת?
ב,אשה שהסיחה דעתה יותר מעונה בשבעה נקיים תספור שוב 7 נקיים?
ג,עושים מוך דחוק בערב שבת ובמוצ"ש כרגיל?
ד,מתי בודקים את המוך דחוק בלילה,או למחרת?
ה,מתי לובשים בגדים לבנים לאחר המוך דחוק או לאחר ההפסק טהרה?
ו,שהבעל לא בבית,והאשה לא יודעת מתי יחזור,שמעתי שצריכה לטבול ולשים עליה בגד שלו,לא מובן לי מה ואיך..
ז,אם גבר רוצה להתגרש מאשתו הוא יכול בלי שהיא תסכים,ואשה אם רוצה להתגרש צריכה הסכמתו (מחילה על הבורות,פשוט אין לי מושג בדברים האלה).
תודה רבה
תשובה:
א. ענין זה נוגע לבעל ולא לאשה, והוא, שבמקרה שהאשה מרגישה שהיא מדממת בזמן שהיא עם הבעל ממש [מקרה נדיר אבל עלול להתרחש], כיון שהיא נאסרת מיד אסור לפרוש כשהאבר שלו עדיין בקישוי, כיון שבאופן זה הוא נהנה ביציאתו, אלא ממתין עד שהאבר מתרכך ואז פורש.
ב. אכן, אלא שהסח הדעת אין הכוונה שלא חשבה על הענין אלא שהיתה בטוחה שהיא כבר טמאה ואינה באמצע השבעה נקיים, וכגון שראתה כתם והיתה בטוחה שהוא מטמא ולא חשבה אפילו לשאול על כך, ולמחרת התברר לה על ידי רב שהוא אינו נחשב לכלום.
ג. כן. אלא שיש להזהר ברחיצת המקום שלא לבוא לידי סחיטת שיער ושלא לקחת מים מהדוד שמש וכיוצא בזה.
ד. ניתן לעיין בו בלילה ואם אין שום ספק לזרוק, אולם במקרה של ספק בודקים אותו לאור היום.
ה. באופן כללי מיד לאחר ההפסק אולם מתבר שאין בכך הקפדה כיון שאם יבוא דם ודאי יראה קודם על המוך.
ו. אשה שבעלה אינו בעיר ולא יהיו יחד באותו לילה אינה טובלת.
ז. מעיקר דין תורה הוא כך, אלא שיש תקנת רבינו גרשום [חי לפני כ1000 שנה] שלא לגרש אשה בעל כרחה, תקנה זו התקבלה בעיקר קהילות אשכנז אולם קהילות רבות נוספות נהגו בה, היום זה גם מעוגן בחוק.
