בס"ד
א.מה המקורות הראשונים למיוחדותו של יום "זאת חנוכה" ?
ב. האם יום זה מוזכר במשנה בתלמודים?
בתודה
תשובה:
בנוגע למקובל שיום זאת חנוכה הוא גמור חיתום הדין של הימים הנוראים, אין לכך מקורות במשנה ובגמרא, אלא בספרי חסידות. כמדומני שהמקורות הקדומים ביותר לכך הם מרבי פנחס מקוריץ ורבי יששכר מדינוב בעל הבני יששכר, שחידשו ענין זה אולי מכח מסורת שהיתה בידם מהבעל שם טוב. כמו כן הובא בספרי חסידות שיום זאת חנוכה מכוון כנגד יום הכיפורים והשמן בו מדליקים רומז לכהן גדול המשוח בשמן המשחה שנכנס לפני ולפנים.
בס' בני יששכר שם נאמר שיום זאת חנוכה מסוגל לפקידת עקרות כמו ראש השנה, וביאר זאת בהרחבה על פי פנימיותם של י"ג מידות של רחמים והאופן בו הם מכוונים כנגד ימי החנוכה.
בס' ישמח ישראל הוסיף, ש"זאת חנוכה" הוא כאדם המורה באצבע, וכעין מה שאמרו ישראל על הים זה א-לי ואנוהו, והיינו שראו את השראת השכינה במוחש, ואף ביום זה יש התגלות מיוחדת של רוחניות והשראת השכינה, וכל אדם זוכה לחוש בכך לפי דרגתו ומעלתו, ולפי ההכנה שיכין עצמו ליום זה. ענינים רבים נוספים הובאו בספרי חסידות בקשר ליום זה, ולא ניתן לפורטם כאן מחמת קוצר היריעה.
בס' אוצר מנהגי ישורון מובא, שיום זאת חנוכה מכוון כנגד החכמה השמינית מחכמות התורה, וכנראה כוונתו על פי הידוע מספרי קבלה שהעולם יש בו שש קצוות [4 צדדים, מעלה ומטה] הנקודה השביעית היא פנימיותו ותוכו, ואילו השמונה מרמז לכח הרוחני שחופף על העולם מלמעלה, והוא רמוז ביום זאת חנוכה שהוא השמיני לחג החנוכה.
מקורות:
