שלום רב
נולדתי למשפחה חרדית ואני עדיין חי עם משפחתי זו (לא התחתנתי). עם השנים איבדתי את האמונה בתורה ובאלוקים, וכיום אינני מאמין. קשה לי להגדיר עצמי במדויק האם אני 'אתאיסט' או 'אגנוסטיקן', מה שבטוח אני ממש לא מאמין. חרף זאת, והיות ונקלעתי למצב זה ללא תכנון, אני עדיין מתלבש כחרדי ומוכר לסביבתי כחרדי.
שאלתי היא, היות ובני משפחתי לא יודעים את אשר עבר עלי, הם מבקשים ממני לעיתים קרובות לעשות להם קידוש והבדלה וכו'. היות והם יקרים לי מצפוני מעיק לי האם אני כשר לפי ההלכה להוציאם, שכן אם אני 'פסול' אני לא מעוניין לעבוד עליהם ו'להכשילם' לפי דעתם.
האם אני כשר להוציא אחרים ידי חובה?
תודה
תשובה:
שלום רב.
אכן אם אתה כופר בהגדרתך, אינך יכול להוציא את בני משפחתך בקידוש ובהבדלה.
אבל המציאות לא לגמרי ברורה לי. אם אכן אתה כופר, וכפי שאתה מציג את זה אין לך בזה כך פיקפוק, מדוע אם כן אתה דואג לבני משפחתך שלא יצאו ידי חובתם, הרי אינם יודעים עליך כלום, ואילו אתה לשיטתך לא מזיק להם במאומה, ואם כך, מה בדיוק מציק לך?
לכן אני סבור שבתוך ליבך אתה מאמין בבורא עולם, בשכר ועונש, אלא שאתה שואל את עצמך שאלות באמונה השכם והערב ולכן אתה מרגיש כאילו שאתה אתאיסט גמור.
הייתי מציע לך, לא להדחיק את השאלות שצצות לך פנימה, אלא דווקא לשאול אותם בקול, ולדבר עם אנשי אמונה שיידעו לנהל איתך שיחה פורה, ולהשיב לך על כל תמיהותיך.
שיהיה לך בהצלחה
אכן לא הובנתי כראוי. אני אינני מאמין כבר, אך היות ובני משפחתי יקרים ללבי מאד מאד, אני לא רוצה לעשות להם כל דבר שהוא נגד עקרונותיהם ורצונותיהם. זה עניין רגשי. ומסיבה זו אני מקפיד שככל שהדבר קשור אליהם במישרין או בעקיפין אשמור את ההלכה.
לגבי מה שנכתב, אכן אגלה לך, שלעולם אין החוזר בשאלה הופך לכופר גמור ב-100% כאדם שגדל על האתאיזם, משום שלא ניתן לעקור מהלב לחלוטין את האמונה והאידיאולוגיה עליה התחנכת בילדותך מסיבות פסיכולוגיות. לעולם יהיו לחוזר בשאלה התחבטויות והרהורים האם החליט נכון או לא, וכן הרגלי חשיבה שהורגל לחשוב בנעוריו. למרות זאת בדעתו החופשית הוא מחליט לשנות את אורח חייו.
מעבר לכך, המילה 'כופר' או 'כופר בעיקר' מטעות, כיוון שגם האתאיסט לא שולל את האפשרות של אלוקים, וידוע שמוסכם על הכל כי אין אפשרות להוכיח ש'אין אלוקים'. האתאיסט אינו אקטיבי כפי שמשתמע מהמילה 'כופר', אלא פסיבי כפי שמשתמע מהצירוף 'לא מאמין'.
– לאור זאת האם אני כשר או פסול להוציאם ידי חובה?
– האם יש הבדל בנושא זה בין אתאיסט לאגנוסטיקן (אדם שדוגל כי עקרונית לא ניתן להשיג ידיעה בנושאים אלו, והוא כביכול חי באי-ודאות תמידית)
תודה
אם הינך בטוח שאינך מאמין, בודאי שאתה פסול לכל דבר, כולל להוציא אחרים ידי חובתם. בהלכה ישנה הגדרה ברורה, אדם שמהרהר בליבו אינו נפסל, אולם הירהור של עבודה זרה פוסל את האדם לכל דבר. כופר , אתאיסט, או כל הגדרה דומה לצורך הענין הוא מוגדר בהלכה עובד עבודה זרה שפוסל גם בהירהור.
אבל תרשה לי לחזור לרגע לניסוח שכתבת: "שגם האתאיסט לא שולל את האפשרות של אלוקים, וידוע שמוסכם על הכל כי אין אפשרות להוכיח ש'אין אלוקים". וכאן אני עומד נדהם, הרי אינך "תינוק שנשבה". אתה מודע היטב לשכר ועונש וכו', ואם הייתי אומר, איני מאמין כלל בכלום, אין כלום הכל עורבא פרח, בכלים שלי לא הייתי יכול לומר לך מאומה, מלבד להתפלל עליך שיבוא יום ותספיק עוד לחזור בתשובה לפני שאתה משיב את נשמתך לבוראך. אבל כשאתה כותב בפירוש שאינך יודע, אתה לא בטוח שאין אלוקים. אני לא מבין מה גורם לך להמנע מבירור האמת? וכי אינך מפחד מיום המוות? אולי בכל זאת יש שכר ועונש!
הייתי מציע לך, אולי תפנה לרב נויגרשל או מישהו כזה, תבקש לשוחח איתו. אני מאמין שניתן לשוחח איתו גם בדיסקטיות, ותוכל להחכים בשיחה כזו, אחרת זה משש התחמקות מהמציאות (גם לשיטתך!)
השאר תגובה