לכבוד הרב שליט"א שלום וברכות,
אני בת למשפחה קונסרבטיבית ורציתי לשאול כמה שאלות על ההבדל ביננו לבין האותודוקסייה.
אני מאמינה ב13 המידות, משתדלת ומקווה להשתדל לקיים את המצוות, מאמינה שהתורה שבעל פה יחד עם התורה שבכתב הן מהשמים. אני שומרת שבת וקוראת ספרי הלכה אותודוקסיים לחלוטין(של הרב ישראל לאו,שמירת שבת כהלכתה )על מנת להקפיד יותר על ההלכות.
לכן, אני לא מבינה למה רבים מהחברה האותודוקסיית מבזים אותי ורואים בי כופרת . אני גם יהודיה!
בבית הספר הקודם שלי , היו מתעללים בי כי אני "קונסרבטיבית מטונפת", למרות שהורי הקפידו הרבה יותר מחלק נכבד משאר ההורים על צניעות, כשרות ושמרנות בכללי (ידידים חרדים של הורי טוענים שאנו מאוד שמרנים- כמו פעם).
אני ומשפחתי מקפידים על הרבה יותר על שמירת מצוות קלה כחמורה מאנשיים מסורתיים שמקיימים רק חלק , אבל הם נקראים אותודוקסים והם אהובים, ואני ומשפחתי צריכים לשמוע שדמנו הוא כמו דם כותים.
גם לא כל נחמד לי שמלבד שמקללים אותי ואני נחשבת לכופרת, לא מתייחסים בכבוד לרבינו הרב זכריה פרנקל זצ"ל:
1. לא מציינים שהוא היה רב "בגלל מעשיו"- הוא הוסמך לרב בדרך אותודוקסית כשרה לחלוטין על ידי רבנים אותודוקסיים.
2. מזלזלים בו מאוד ולא מבינה למה. הרי הרב הנזיר זצ"ל קרא את ספריו "מבוא הירושלמי" ו"דרכי המישנה" ומאוד שיבח אותם .אבל דוגמא לזילזול היא שעבודותיו של פרַנקל על התלמוד זכו להשפעה אדירה באקדמיה. אף כי חוקרים אורתודוקסיים מרבים להסתמך עליהם, הם עושים זאת לרוב תוך התעלמות מהמחבר או התייחסות אליו כ"חכם אחד" או אפילו "ז"פ" (כבמהדורת שטיינזלץ של מסכת פאה), בלי מתן הסבר.האין קיימת האמירה שכל האומר אמירה בשם אומרו מביא גאולה לעולם?
אודה מאוד אם יענו על מכתבי, שכן מאוד לא נעים לי ההשפלות כלפי מהחברה .
בברכה ,
השואלת
תשובה:
שלום וברכה
את שואלת יפה ומטיבה לנתח את הנקודה אותה אכתוב, רק אומר מראש שכמובן יש להסתייג מכל הנהגה פסולה של הטחת עלבונות בבית הספר כפי שתיארת וזה פשוט:
כאשר אנחנו מדברים על הקהילה הקונסרבטיבית מול האורטודוקסיה, אנחנו עוסקים בשני נושאים שונים המשלימים זה את זה. יש את הנושא הפשוט של האיש הקטן הנבחן על פי מעשיו בפועל, כלומר, כל יהודי מחוייב לקיים את כל מצוות התורה, שבכתב ושבעל פה מן התורה ומדברי חכמים, כל מה שמרכיב את מערכת המצוות היהודית, ואכן כפי שאמרת "בזאת תבחנו", כלומר כל אדם נידון בענין זה על פי מעשיו.
אבל יש נקודה שניה, והיא אולי לא שייכת לכל אדם באשר הוא, יש אנשים שכלל לא עוסקים בפילוסופיה רק משתייכים חברתית לקהילה כזו או אחרת, אבל מדובר בנושא חשוב משום שהאמונה ביהדות היא לא רק דבר המאפשר את קיום המצוות המעשיות, אלא הוא משהו מהותי מאוד בעצם קיום מצות הדת, וזהו הבסיס שלה. ובנקודה הזו יש מחלוקת עקרונית מאוד בין התפיסה האורטודוקסית לתפיסה הקונסרבטיבית כפי שהיתה מיוצגת על ידי הרב פרנקל ואחרים אחריו, ועל כך יצא קצפם של גדולי רבני גרמניה באותם ימים הרש"ר הירש והר"ע הילדסהיימר ואחרים. היהדות הקונסרבטיבית אמנם מאמינה בתורה שבעל פה, אבל היא כופרת בכך שאותה תורה כולה מסורה לנו איש מפי איש עד משה רבינו, ושכל מחלוקות התנאים זה רק בפרטים באופן קיומה ועוד, והיא רואה בהרבה מאוד מדברי התנאים חידושים של התנאים בהיותם כביכול מחוקקים ולא רק פרשנים. הנקודה הזו בראי היהדות המסורתית האורטודוקסית היא כפירה גמורה, מפני שאין יכולת ביד שום אדם להיות "מחוקק" במצוות שהן מן התורה, ואין שום יכולת לחדש דבר, רק לפרש, ובפרשנות אמנם היו מחלוקות וכו' אבל לא חידושים הלכתיים שאין להם בסיס בתורה עצמה. וכאן היתה הסערה הגדולה והויכוח הגדול.
לכן, גם כאשר מקיימים הכל, חובה להבין למה מקיימים, האם זה רק בגלל סמכותם של חכמי המשנה לפני 2500 שנה לחוקק, או משום שכך הוא רצון התורה עצמה כפי שבא הדבר לידי ביטוי בפירושי התנאים והאמוראים. אין כאן הבדל מעשי אלא הבדל בכל התפיסה בתוכן הדברים. ועל זה נקודת הויכוח. ולמעשה כל חכמי היהודים כמעט בכל ההיסטוריה מהכי חשובים שבהם כמו הראשונים – הרמב"ם הרמב"ן הרשב"א והריטב"א ועוד ועוד עד גדולי האחרונים וכו', כולם היו בנקודה הזט בתפיסה האורטודוקסית לגמרי, וממילא כשבא הרב הנ"ל והציב השקפה שונה, זו היתה בעיני כל גדולי דורו כפירה באמיתות ושורשיות התורה שבעל פה כתורה מן השמים.
ברכה והצלחה ושבת שלום.
לא הבנתי את החילוק.
מה ההבדל בין האמירה שיש סמכות לחכמי המשנה גם לחוקק ולא רק לפרש לבין האמירה שיש מצוות מדרבנן וחובה לקיימן? ואם הכוונה בכך שאמרו שמצוות שמקובלות כ"מדאורייתא" הן בעצם מדרבנן הרי גם בראשונים יש מחלוקות על הרבה מצוות שחלקן נחשבות מרכזיות(לדוגמא ביאת פנוי על פנויה טהורה) אם הן מדרבנן או מדאורייתא.
אסביר יותר: המשקל שיש למצוות דאורייתא שפורשו על ידי חז"ל, הוא כשל דאורייתא לכל דבר וענין. אם יש מחלוקת על דין מסויים אם הוא דאורייתא או לא זה לא הנושא שלנו, אלא כאשר חז"ל מפרשים מצוה מהתורה, זה כמעט כל עיסוקם בכל התלמוד, למשל עין תחת עין שהכונה ממון, זה דין התורה או שזה דין דרבנן, וחוק שהם חידשו בהתאמה לזמן להשקפה הרווחת בזמנם וכו'… זה משנה את כל התפיסה הן ביחס לדין התורה עצמו עד כמה הוא מחייב, והאם הוא נתון לשינוי ולהתאמות, הן לגבי הדין של חז"ל מכח מה הוא מונע ומה משקלו. נכון הדבר שיש גם מצוות ואיסורים שהם לגמרי מדרבנן, כמו מוקצה או נר חנוכה, אין ויכוח, השאלה מה קורה בכל פרשנותם, הרי התורה ניתנה לנו כמעט חתומה, מה המשקל של מלאכות שבת, מכח מה נבעו ואם זה נתון לשינוי…
השאר תגובה