לכבוד הרב שלום רב
ישנן שתי גישות לקשר בין קב"ה לאדם
1. אב ובן
2. מלך ועבד
לצערי הפער בין שניהם נראה לי תהומי ממש להבנתי הרי בן שעושה כמצות אביו מקבל שכר ככל שיש לאביו לתת, ואילו עבד מקבל משכורת זעומה ויחס משפיל.
בן בוחר לקום ב 5 בבוקר ללמוד לפני התפילה למרות שקשה לו אך בתור עבד אין לך בחירה כלל תקום בבוקר לתפילה וזהו, תעשה את המינימום הנדרש ממך לא להגדיל ראש.
בן שמח בלימוד התורה כי הוא יודע שאביו שמח/גאה בו עבד עושה זאת מנטל ללא כל אהבה לדבר רק כפוחד מעונש.
האם הקב"ה רוצה שנפעל כעבדים שמפחדים מהעונש או כבנים שרוצים לשמח את אבא בשמים.
שהרי יש לי בחירה איך לקיים את דברי הקב"ה אך אולי אני לא פועל לפי מה שהקב"ה רוצה ממני. אולי פחד מעולם הבא צריך להניע אותי (בתור עבד) ? או בתור בן של הקב"ה יניע אותי השכר בעולם הבא ולפני זה כאן בעולנו לשמח את אבא בשמים כל יום ויום מחדש.
מצטער ששאלתי קצת מבולבלת אך קשה לי להסביר את הפער שאני רואה בין הדברים מצד אני אני בוחר כל יום מחדש לשמח את הקב"ה משתדל כמה שניתן למרות נפילות להשתפר ללמוד עוד ועוד אך אולי כל הנסיון שלי כלל לא רלוונטי אלא הכל נמדד במבחן התוצאה מה עשיתי כמו עבד לא מתחשבים בדרך
להמשיל לדוג' אב שמבקש מבנו קפה וגילה שהבן רץ לחנות לקנות כי נגמר הקפה ישמח מאוד יחבק את בנו וישפיע עליו את כל אהבתו אך מנגד אם העבד ירוץ לחנות המלך לא מעניין אותו כלל הדבר כי לכך הוא נועד לעבוד ולעבוד בלי תגמול מעבר למה שנקצב
בברכת כל טוב
תשובה:
שלום רב.
שאלתך היפה מזכירה לי את פירושו המעניין של המהר"ל מפראג. הגמרא בשבת מספרת, שלאחר שבני ישראל קיבלו עליהם כאיש אחד בלב אחד לקיים את כל מצוות התורה, ואף הקדימו נעשה לנשמע, לאמור, שמקבלים עליהם את קיום המצוות אף שאינם יודעים מה הם, מתוך התמסרות מלאה, כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר, אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו, פה תהא קבורתכם – כפייה גמורה. והדבר הוא פלא! מדוע הוצרך הקב"ה למעשה כפייה כה מאיים הרי עם ישראל כבר קיבל עליו לקיים את מצוות התורה בלב שלם?
מבאר המהר"ל, שכל יהודי חייב לדעת את השילוב הנפלא הזה שבין "עבד" ל"בן". והיינו, שכך הוא רצון ה' יתברך, שנקבל את התורה מתוך רצון ואהבה ויחד עם זאת נדע שאנו מחוייבים בכך ואין הדבר נתון לבחירתנו כלל.
הסיבה לכך, היא משום שבכל אחד משני האפשרויות הללו יש מעלה וחסרון: קבלה מתוך אהבה מעלתה גדולה מאוד, אולם יסודה בהתנדבות, וביום שאדם קם במצב רוח מזופת, רשאי הוא לבחור שלא לקיים מצות באותו היום. לעומת זאת עבדות, אף שמעלתה פחותה, מכל מקום היא נצחית ואינה נתונה לשינויים. ואת שתי המעלות הללו נצטווינו לקיים. כך שהדילמה בה אתה נתון היא יסוד העבודה המושלמת!
בהצלחה רבה וכל טוב.
