אדם היוצא לדרך -לצבא- ולאשתו יש וסת שאינו קבוע כאשר עבר החשש מהפלגה ומעונה בינונית ויוצא שעונה שצריך לפוקדה הוא יום החודש האם מותר/ מצוה לפוקדה ובמה? תודה רבה!
תשובה:
שלום רב.
היוצא לדרך מצוה לפקוד את אשתו בתשמיש. אולם, לענין אשה שחל וסתה באותה עונה נחלקו הדעות: דעת רוב הראשונים שמחוייב הוא לפוקדה בתשמיש, לפי שאיסור וסתות נדחה מפני מצוה זו של עונה בזמנה. אולם, יש שחולקים, וכתב הרמ"א שהמחמיר שלא לפוקדה אלא בחיבוק ונישוק ודברי ריצוי תבוא עליו הברכה.
לגבי וסת שאינו קבוע יש שהקילו שלכו"ע מותר ואף מצוה לפוקדה בתשמיש, אך לענין עונה בינונית ועונת החודש יש מקום רב יותר להחמיר. להלכה נראה שבמקרה שלכם אם ניתן להחמיר בנקל ולא יגרום הדבר לצער רב, תבוא עליכם הברכה, אולם בשעת הדחק ניתן להקל. כאשר יש חשש שעל ידי החיבוק והנישוק יבוא להוצאת זרע לבטלה, יש להסתפק בדברי ריצוי.
כמובן, דברינו אמורים באופן שהבעל נעדר מביתו לכל הפחות ליומים!
מקורות:
ראה פתחי מגדים פרק כז הערה 3. שם מבואר שעיקר הסיבה להחמיר ביוצא לדרך בליל עונה, הוא משום שלמרות שוסתות חיובם מדרבנן הפרישה בעונת הוסת היא מדאורייתא, ודין זה אינו אלא בוסת קבוע ולא בוסת שאינו קבוע. על ליל החודש באופן מיוחד יש טעם להחמיר יותר, לפי שלדעת כמה פוסקים יום החודש הוא העונה הבינונית, ועונה בינונית דינה חמור מוסת שאינו קבוע.
