הישיבה והמוסד כאן שבעבר היו תמיד שוכרים מקום לגן ילדים (לכמה שבועות בקיץ ובחורף) מתיפלה (שיש להע"ז בכאן הרבה בתים ושדות וכו') ורק באולם הע"ז לא היו משתמשים בו והביא סמוכים להנהגתם מהרבה מהחרדים שקנו בנינים ועשו מהם ישיבות ובי"ס לילדות. ובחפשי ראיתי בשו"ע יו"ד סי' קמג ס"ה שיש איסור שכירות חנויות מע"ז. ובסי' קמו ס"ח שי"מ דמהני ביטול כשמוכר (אלילים) למוכר ישראל (ובהגה שם מתיר במשמשי עכו"ם). וא"כ צריכים לברר למה אין איסור במה שמהנה כשמכרו (ע"ד המבואר בסי' קמט ס"ג היכא שהמכס לע"ז) וגם האם יש מקום להתיר בזה. עוד טענה להקל – השואל טוען שהרבה מבעלי מקומות הנופש האלו הם רשמי "לא לשם רווח" כי עושים שם "צדקות" אחרות כגון קעמפ לנזקקים ואז אולי הכסף שנותנים להם לא יחשב אלא כטובת הנאה ולא הנאה ישירה תשובה:
שלום רב וסליחה על האיחור במתן התשובה.
ההיתר לקנות מעבודה זרה נאמר רק כאשר אין לעבודה זרה הנאה מכך, וכמבואר באריכות בכל הראשונים בעבודה זרה דף יג,א שמותר לקנות מהם רק כאשר הם עצובים מהמקח או ביריד וכדו', וההבדל בין קנייה מהע"ז לשכירות מהם, הוא שבקנייה אין הם מרוויחים מכך אלא מחליפים את נכסיהם בכסף, אך שכירות נחשבת לרווח עבור העבודה זרה ולכן אין לשכור חנות מהעבודה זרה. אמנם כתבו הפוסקים שכל זה כאשר הכסף מתווסף לצרכי העבודה זרה, אך אם הולך הכסף למדינה אין איסור לשכור מהם, ולכן למעשה יש לשום את עלות ההוצאות שיש למקום זה ואם התשלום שמשלמים להם אינו מותיר להם כסף לצרכי העבודה זרה מותר לשכור מהם. אך אם התשלום הוא מעבר להוצאות שיש להם הרי נחשב שמהנה את העבודה זרה ואסור לשכור מהם.
מקורות:
ראה עוד באגרות משה יו"ד חלק ג' סימן ע"ז אות א' ובאו"ח חלק ד' סי' מ' אות כו ובשבט הלוי חלק ב' סימן ס'.
