שאלה ליעוץ
אנחנו זוג בשנות הארבעים בעלי משפחה ברוכת ילדים בלי עיה"ר. רצינו לברר איך להתמודד עם זה שההורים מאוד מעורבים בחינוך הילדים שלנו, ומצווים עלינו על מה לשים דגש [על אותם דברים שהם עצמם שמים דגש עליהם] ומדריכים אותי בפרוטרוט כיצד להתנהג, אנחנו עדינים ולא אומרים להם בפירוש כי רק אנו נקבע כיצד להתנהג ולחנך את ילדינו בהיותנו רואים את כל המכלול וכו', אלא מדברים אליהם בכבוד ומרגיעים אותם שאנו לא מזלזלים בהם בזה שאנו לא מחנכים את ילדינו 'בדיוק' כמוהם.
אבל זה מאוד מפריע לנו כל המצב מה ניתן לעשות?
תשובה:
שלום רב.
אתם צריכים לצאת ממקום של התגוננות והתנצלות, למקום של מובילים,
למען ילדיכם עליכם להיות הורים חזקים ויציבים, שהם יחושו שאתם יודעים מה טוב להם, ואתם מסוגלים להגן עליהם,- גם מפני סבא וסבתא.
כי אמנם סבא וסבתא אינם אויבים חס ושלום, אבל, הם גורמים לילדיכם, -מתוך "כוונות טובות" לאבד את משענת ההורים וסמכותם,שהם העוגן החזק להתפתחות תקינה בבית.
בנוסף לכך, אתם חייבים זאת גם כלפי עצמכם, כי ההורים שלך, (אם הבנתי נכון) הרי לא יכולים באמת באמת להיות הורים מנחים צמודים… וכשאתם זקוקים לבגרות העצמית של עצמכם,
או– לגב ומשענת – האחד של השני!! אז, עלולה להיפגם לכם היכולת המלאה להיות כאלו, כי אתם עלולים להיות מושפעים מההרגל – מבלי משים,- להישאר ילדים.. ולמצוא עצמכם חסרי יכולת הנהגה,החלטה, אחריות ועוד, מה שגורם לחוסר יכולת לתפקד כהורים וכבני זוג.
אני גם מרשה לעצמי להניח שלא תמיד אתם כזוג, עומדים במתרס אחד בנושא זה, וסביר להניח שבעלך מביע חוסר נחת מהתערבות הורייך, כשאת – לפעמים תוהה עם מי להזדהות וכולי, מה ששם אותך במצוקת "בין הפטיש והסדן", וכדומה.
אתם חייבים להציב גבולות ברורים מול ההורים!
לשוחח איתם על כך בכבוד, אך בנחרצות.
לא להתייעץ -אלא להודיע!
ברגישות ובנחישות, שלתועלת בניינכם האישי, הזוגי והמשפחתי, החלטתם שלא תוכלו לקבל יותר התערבות שנתפסת בעיניכם כהתערבות, ואתם מצפים להבנה ושיתוף פעולה.
כמובן, שחשוב להביע הערכה ואמון בכוונותיהם הטובות ובעצותיהם, אך שההכרח לא יגונה.. ומתי אעשה גם אנוכי לביתי.. כי ראיתם שיש לזה השלכות שליליות על הבית, כאמור.
בברכה מרובה
הרב אלעזר וולך
יועץ נישואין
0548418686
