מה מברכים על מרק סולת ועל דייסת סולת (דלילה) ושלכאורה אם נדונו כלח הרי לא מציאותי לשתות רביעית, ואם כן לכאורה אין לברך.
תשובה:
שלום רב.
אם הדייסה עבה, מברכים ברכה ראשונה 'בורא מיני מזונות' וברכה אחרונה 'על המחיה'. ואם הדייסה דלילה ורכה, מברכים ברכה ראשונה 'שהכל' ולאחריה 'בורא נפשות'. וכדי להתחייב בברכה אחרונה, צריך לאכול שיעור של רביעית, בפרק זמן של שתיית רביעית.
שיעור הדלילות של הדייסא כדי שיחשב למשקה: יש שכתבו שהשיעור הוא – שאם הוא מכניס את הדייסא לפה, ומיד בולע את זה בבית הבליעה, בלי להפוך את זה קצת בתוך הפה, הרי זה נחשב למשקה, ויש שכתבו שהשיעור הוא שאם הוא שופך את הדייסא במקום אחד, והדייסא נשארת במקום, ואינה מתפשטת לצדדים, הרי זה נחשב מאכל, אבל אם מחמת הדלילות, הדייסא מתפשטת לצדדים, הרי נחשבת כמשקה.
מקורות:
עיין בשו"ע סימן ר"ח סעיף ו' שקמח של אחד מחמשת מיני דגן שעירבו במשקין, אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללעיסה מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו על המחיה ואם היה רך כדי שיהא ראוי לשתיה מברך לפניו שהכל ולאחריו בורא נפשות, שיעור עובי המאכל כדי שיחשב כמאכל ולא כמשקה,כתב השו"ע הרב בסימן קנ"ח סעיף ח' שאם אדם אוכל את המאכל ולפני שזה יורד לבית הבליעה הוא מהפך את האוכל מעט בתוך פיו הרי זה נחשב למאכל, אבל אם הוא בולע אותו מיד בלי שהופך אותו מעט לפני שיורד בבית הבליעה הרי זה נחשב משקה.
ומה שכתבנו שכדי להתחייב בברכה אחרונה בדייסא רכה צריך לאכול שיעור של רביעית בשיעור זמן של שתיית רביעית, כך יש ללמוד מדברי השו"ע הרב בהלכות ברכת הנהנין פרק ח' סעיף ח' שכתב שמאכל שנימוח עד שראוי לשתיה, יצא מתורת אוכל ודינו כמשקה, ועיין ביביע אומר ח"ה סי"ח, ובאור לציון פי"ד.
שלום עליכם.
לגבי דבריכם שעל דייסה דלילה מברך שהכל ובורא נפשות, ומקור דבריכם בשו"ע סי' רח סע' ו'. הנה שם בסע' ב' כתב השו"ע שעל תבשיל מחמשת מיני דגן מברך במ"מ ולא חילק בין עבה לרך. ומשמע שרק בקמח ישנו חילוק זה. ובמשנ"ב ס"ק כג כתב על דין ברכת שהכל "וכ"ז הוא דווקא בקמח שממשו אינו בעין ומתבטל בריבוי המים אבל העושה תבשיל ממיני גרויפי"ן" וכו' אני מבין מדברים אילו שבדייסת סולת יש לברך במ"מ, גם אם היא דלילה, משום שאינה עונה על הגדרת המשנ"ב "שממשו אינו בעין ומתבטל בריבוי המים". אשמח לתשובתכם.
זה תלוי כמובן בזמן הבישול ובתוצאותיו. הכלל הוא [כפי המובא במשנה ברורה שציינו], שכל מאכל שאינו מצריך כל לעיסה [לאו דוקא לעיסה אלא פעולת אכילה ולא לגימה] והוא עצמו נוזלי [ולא רק מצוי בתוך ריבוי של מים] ברכתו שהכל, ואם התבשיל עצמו בעל ממשות המזקיקה פעולת אכילה, אף שהוא מעורב בהרבה מים ברכתו מזונות.
תודה רבה. מעניין
שלום וברכה, תזכו למצוות ושתברכו מן השמים בכל ברכת התורה, אמן.
השאלה הוא, לחמניות עשוי מקמח סולת קמח מלא, האם הברכה הוא בורא מיני מזונות?.
קמח סולת זה קמח חיטה לכל דבר ודאי הברכה המוציא.
השאר תגובה