כמה שאלות בהלכות מעשר כספים

כמה שאלות בהלכות מעשר כספים
א. אני לומד בכולל בו אני מקבל מילגה ע"י תלושים לרשת רמי לוי, האם זה נחשב ככסף לכל דבר, כיון שאני לא מוגבל לקניית דבר מסויים, או שכיון שאחרי הכל הכסף מוגבל לקנייה ברשת ותו לא, זה נחשב כנתינת כסף לקניית דבר מסויים הפטור מנתינת מעשר.
ואולי ישנה כאן נקודה נוספת, שתלושים אלו אפשר למוכרם בשווים, [כיון שזה דבר נפוץ לקנות ברשת מזון, ואינו כתלושי רשת מוצרי חשמל למשל, שלא כל אדם נזקק להם תדיר], וא"כ בכל מקרה זה ייחשב ככסף.
ב. הורי היקרים עזרו לי לקניית ביתי ע"י נטילת משכנתא על הדירה בה אני גר על עצמם, לאחר כמה שנים, הם הלוו לי כסף על מנת לשפץ ולהוסיף יחידת דיור על מנת שאוכל להשכירה, את תשלום השכירות הייתי אמור להעביר להם עד סיום סכום ההלוואה, לאחר זמן הם הציעו לי שאשאיר את דמי השכירות לעצמי והתמורה אקח את המשכנתא על עצמי, כך שאהנה לבינתיים מחלק מדמי השכירות, כיון שהמשכנתא היא לפריסה גדולה יותר של שנים מאשר החזר ההלוואה.
כך שמבחינתי יוצא שלכאורה אני משלם משכנתא עבור בניית יחידת הדיור שממנה אני מקבל שכירות.
וכאן באה שאלתי, האם כשאני מפריש מעשר כספים מקבלת השכירות של יחידת הדיור, אני צריך להפריש עבור כל הסכום אותו אני מקבל, או להפחית את התשלום החודשי של המשכנתא [והוצאות נוספות כדלהלן]. השאלה מתחלקת ל:
ב1 האם מקרה זה אכן נחשב שבניתי את היחידת דיור על ידי נטילת משכנתא, או שזה לא נחשב כך.
ב2 כל שאלתי היא בהנחה שמי שנוטל הלוואה לבניית דירה, הוא יכול להוריד את תשלום המשכנתא מחשבון הפרשת המעשר, כיון שהוא לא מרויח את כל הסכום, אלא רק חלק ממנו, וכמו שסוחר הקונה משהו ומוכרו ברווח לא מרויח את כל הסכום בו הוא מכר, אלא מרויח רק את ההפרש ממה שהוא קנה למה שהוא מכר. האם אכן זה כך.
[אני שואל, כי ראיתי באיזה ספר, שטען שכיון שהדירה נשארת ברשותו של האדם, זה נחשב שהוא מוציא את המשכנתא לעצמו (או גם אם קנה ללא משכנתא אלא מכסף שהחליט להשקיע בדירה, אני לא זוכר איך זה היה כתוב, יש בזה הבדל, ראה בסוף דברי), כיון שהדירה נשארת ברשותו, וממילא צריך להפריש מעשר מכל סכום השכירות. זה נשמע לי מוזר, כיון שבסך הכללי, הרויח מהדירה אינו כשכירות כולה, אלא רק בניכוי המשכנתא, אז מה זה משנה אם הנכס ככלות הכול ישאר ברשותו, והלא סוף סוף אי אפשר לומר שהרווח הינו מלא. אולי אם אדם משכיר את דירתו הוא לתקופה מסויימת, ניתן לומר שהוא מרויח רווח מלא, כיון שהוא הלא קנה את הדירה בכל מקרה, אז כל רווח, הוא רווח נוסף, אבל אם קונים (או משפצים) על מנת להשכיר, הרי בסוף תשלום המשכנתא, ה"רווח" שנשאר הוא הדירה, שיש לה ערך כלשהוא, א"כ אפשר אז לומר שיש לו את ערכה, ואם ימכרה, נאמר שבחשבון הכללי של הדירה הזאת הוא מרויח עכשיו (כשהוא מוכרה) את דמי המכירה, ובמבט לאחור, (מאז קנייתה עד מכירתה) הוא לא הרויח את השכירות של כל השנים, כיון שהוא גם שילם עבורה משכנתא, א"כ הוא הרויח את פער המחיר בין הקניה למכירה (בהנחה שיש) ואת הפער בין התשלום על הדירה ובין קבלת השכירות ממנה (גם בהנחה שיש) אבל הוא לא הרויח יותר מזה. צד אחד יש לי להבין את מה שראיתי, זה כיון שהגמרא בפאה כשמדברת על מעשר כספים מדברת בלשון של "מה חומש בכל שנה ושנה", א"כ מתייחסים לרווחים במבט "שנתי" (ראיתי שהנודע ביהודה מדבר על כך), ולא במבט כללי כפי שציירתי, א"כ יכול להיות שבמט "שנתי", הרווח הוא כן של כל השכירות, כי הדירה נשארת שלו (אחרי השנה הזאת) והרווח הוא כולו למשכיר, וא"כ זה תלוי אם הוא קנה בכסף שהיה לו או שהוא קנה במשכנתא]
ב3 על הצד שאכן הוצאות על דירה כזאת "מוכרות" לצורך ניכויים מהפרשת מעשר כספים בגינם, האם זה כך גם לגבי הוצאות על הדירה לתחזוקה שעל חשבון בעל הנכס, ואצלי זה כולל גם ארנונא, שהרחבת הדירה הגדילה לי את תשלום הארנונה, ומאידך הסכם השכירות ביני לבין השוכר הוא שאני משלם את הארנונה והיא יורדת לי מהרווח הנקי של השכירות.
ג. ישנם פרסומים שאפשר לשלם לתוכניות חיסכון לילדים מכספי מעשר, ואין זה תוכניות רגילות, אלא התשלום מועבר כתרומה לאירגון, ובסופו מקבלים מענק של חצי מהסכום הנצבר, ומקבלים עוד הלוואה גדולה [יותר מהסך הכולל של התרומה המצטברת] בפריסה לתשלומים, במבט ראשון חשבתי שתמורת מה שאקבל כהלוואה, אין בזה בעיה, כי די ברור שזה בגדר של טובת הנאה מנתינת הצדקה ולא בתור תמורה, והלא מותר לקבל טובת הנאה מהמעשר, השאלה לגבי החלק שאקבל תמורתו מענק, שזה לכאורה "עבודה בעינים" כי אני מקבל חלק [בד"כ חצי] ממה שאני נותן לצדקה חזרה לכיסי. וא"כ חשבתי שאוכל לשלם מכספי מעשרות רק את החלק שלא אקבל חזרה.
אמנם חשבתי על עוד בעיה, הלא הכסף שאני תורם, ישאר לעולם בידי הגמ"ח, וא"כ אולי לא יצאתי בזה ידי חובת מעשרות, כיון שאמנם מדין צדקה יש חשיבות רבה לתרומה לגמ"ח, אמנם מדין מעשר כספים, ראיתי שמפקפקים, שכיון שהכסף לעולם לא יבוא לידי עניים, אלא לעולם יחזור לגמ"ח, א"כ לא יוצאים בו ידי חובת מעשר כספים, [אולי יש לדון שלעולם – לפחות מצידי, הוא יהיה כן מולווה לעניים. ואולי גם אפשר היה לפתור את הבעיה ע"י נתינת תנאי שאחרי 100 שנה הכסף יחולק לעניים].
נקודה נוספת שעלתה לי, היא ממתי אפשר להפריש ממעשר כספים להוצאות נישואי הילדים, בהרבה ספרים כותבים שזה רק ממתי שמתקרבים למועד הנשואין, אבל אולי אם צורת ההכנה לנישואין היא אפילו 10 שנים קודם ויותר, עקב הוצאות הרבות של הנישואין, ואי היכולת להתכונן כלכלית בשנים ספורות, אז אולי אני יכול לתת ללא חשש גם את החלק אותו אקבל חזרה מכספי מעשרות, [ויוצא לפי שני הנידונים האחרונים שאולי את הכסף שאקבל חזרה, אפשר להוריד ממעשר, ואילו הכסף שנשאר בגמ"ח, אותו אי אפשר לקחת מכספי מעשרות].
תודה מראש

תשובה:

שלום רב.

א. תלושים שיכול למוכרם ואינו מוגבל למוצרים מסויימים צריך לעשרם. אך אם קיבל תלוש למוצר מסויים אינו צריך לעשרו.

ב. אדם שמשכיר דירה עליו לשלם מהשכירות שמרוויח מעשר כספים אף אם משלם משכנתא עבור קניית הדירה זו, וכן אם יש לו הוצאות נוספות לתחזוקת הדירה, אלא אם כן שוכר כנגדה דירה אחרת שאז צריך לנכות את ההוצאה הזו. ואף שיש חולקים בכך, כך מסתבר.

ג. הרבה פוסקים התירו לגמחי"ם אלו לעשות הסדר זה (וכן שמעתי שהורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל), מכיון שאינם מתחייבים לשלם את המענק בסוף התוכנית, וכן המענק אינו הולך להורים אלא לילדיהם וזו גם כן מצווה גדולה, ואף שאין זה הולך לעניים, אך לעולם זה ישאר בגמילות חסד ויולווה להורים המחתנים ילדיהם שזו מצווה גדולה מאוד.

מקורות:

א. באורח צדקה פרק י' סעיף י"ג בשם הגר"נ קרליץ.

ב. כך הביא בבאורח צדקה פרק ט' הערה ט' בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ש אוירבך שליט"א, וכך מסתבר להלכה מכיון שאין שום נפקא מינה אם קונה את הדירה מכסף פרטי שלו או מכסף של הלוואה, וכל השאלה היא אם ניתן לחשב את השכירות כהוצאות עבור קניית הדירה, כל השאלה היא האם כאלו הוצאות פוטרות אותו מתשלום מעשר או לאו, ויש שהקילו בכך יותר כי סוף סוף אין לו כסף לשלם (אך אין שום מקום לחלק בין מי שקונה משל עצמו שאז השכירות תחשב כריווח לבין מי שקונה מהלוואה שלוה). ועי' עוד במנחת יצחק חלק ה' סימן ל"ד.