אנו שוכרים בית מנכרי בימי החופש. מה בדיוק צריך לעשות כדי שנוכל להשתמש בתנור, בכיריים ובמיקרוגל? והאם לאחר הפעולות הנ״ל נצטרך עדיין לכסות את המאכלים? רב תודות!
תשובה:
שלום רב.
לכתחלה עדיף למצוא דרך כמה שפחות להשתמש בכלים שהשתמש בהם הנכרי, במקום הצורך, ניתן להכשיר את הכלים הנ"ל בכמה תנאים:
כיריים באופן שהכיריים הם על גבי חצובות, ינקה את הכיריים היטב שלא תשאר ממשות של לכלוך, [יש לציין שאין לנקות את החצובות על גבי כלי ההתר שלו] ואז יכול להשתמש לכתחילה לבשל בסירים וכדו' על הכיריים ויש לשים לב לכמה פרטים: א, לא יניח אותם כשהתחתית שלהם אינה נגובה. ב. אם גלש מאכל על החצובה יש להקפיד לנקותו ולא יניח סירים על גבי החצובה עד שינקה אותה. ג. יש להקפיד שלא יגע גוף המאכל בכיריים, ובדיעבד אם נגע מאכל חם בכיריים [ואינו יודע מתי השתמש הנכרי בפעם אחרונה בכיריים] המאכל מותר בדיעבד.
אם אינו רוצה להזהר בכל זה יכול לצפות את החצובות בנייר כסף באופן שלא יהיה סדקים ולא יחלחל דברי מאכל בין הנייר לחצובה, ובאופן זה אינו צריך להזהר בפרטים דלעיל.
תנור: התבניות: בתבניות של הנכרי אין להשתמש כלל, ויכול להניח על גבי התבנית של הנכרי או הרשת של הנכרי תבנית כשרה, באופן שאין ממשות של מאכל או רוטב בין התבנית שלו לתבנית של הנכרי, [וישים לב שבמשך ההשתמשות בתנור לא ישפך רוטב וכדו', שלא יהיה מצב שיש רוטב בין התבנית שלו לשל הנכרי]. ורק באופן זה רשאי להשתמש.
התנור: החששות המצויות בתנור. א, שמא עלה זיעה ונבלע, ב, שמא נשפך או נגע בדפנות. אם יש לחשוש שממאכלי הנכרי נגע בדפנות התנור או נפלה חתיכת גוש על קרקעית התנור, אין אפשרות להגעיל את התנור, ועל כן אין לחמם מאכלים מגולים אלא רק באופן שמכסה היטב ויש לכסות בשני כיסויים שעל ידי זה אין כל חשש. אמנם באופן שאין חשש שנשפך לנכרי ממשות ולא נגע בדפנות התנור, מועיל להכשיר את התנור על ידי שיחמם בחום הגבוה ביותר למשך כשעה שבזה נתחממו דפנות התנור היטב ובכך יוכל לחמם מאכלים גם מגולים [וכמובן לא בתבניות הגוי וכנ"ל].
מיקרוגל: אין אפשרות להגעילו, ולכן ישתמש במיקרוגל רק כשהמאכל מכוסה היטב בשני כיסויים, שבזה יצא ידי כל חשש.
מקורות:
כיריים: מבואר ביור"ד ברמ"א סי' צ"ב סעי' ח' אין הבלוע בכלי עובר מדופן לדופן של כלי אחר בלא אמצעות של רוטב, ולכן חצובות גם אם נניח שהם נטרפו אין איסור להניח עליהם סיר כיוון שאין הבליעה שבחצובה עובר לסיר כיוון שאין רוטב שיגרום העברת טעמים, ועל כן אם ישנו לחלוחית בתחתית הסיר או שנשפך רוטב יש חשש שהרוטב יגרום העברת טעמים, ולכן אין להניח דבר מאכל על החצובה כיוון שהיא בלועה מאיסור ומהחצובה למאכל הבלוע כן מפעפע,
אמנם בדיעבד אם נשפך והיה רוטב שיכול לגרום להעברת טעמים מהחצובה לסיר, יש להקל בדיעבד אם החצובה נקיה או שהליכלוך אינו ראוי לאכילת אדם שהוא שרוף וכדו' כיוון שסתם כלים אינם בני יומם אף כשיש לו ספק אם עבר 24 שעות מהשתמשות הנכרי כמבואר ביור"ד סי' קכ"ב. וכלי שאב"י אינו אוסר המאכל בדיעבד אך לכתחילה אין להשתמש בו מדרבנן עיין גמ' ע"ז עה,ב ויור"ד קכ"ב שם.
התנור: הכלל הוא אם בלע ע"י רוטב מועיל לו הגעלה ויכול לחמם באופן שהדפנות מתחממות עד שיעור שאם יניח עיתון הוא ישחים וזה נקרא ליבון קל והוא תחליף להגעלה, ואם בלע דבר גוש טעון ליבון חמור יותר, והליבון צריך להיות בדרגא שיהיו ניצוצות ניתזים מהמתכת [כמבואר בפרמ"ג אור"ח סי' תנ"א אשל אברהם סק"ל ובאגר"מ יור"ד סי' ס', עיין מנחת יצחק ח"ג סי' ס"ז שהביא צד להקל בזה באופנים שיש צירופים נוספים] וכיום אין שייך להכשיר בליבון כזה, ולכן: התבניות: יש לחשוש שהגוי השתמש בהם בדבר גוש וטעונים ליבון חמור וממילא אין אפשרות להכשיר אותם, אך להניח תבנית בפני עצמה על התבנית של הנכרי מותר כמש"כ לגבי חצובות שאין בלוע עובר מדופן לדופן בלא רוטב. וכלפי עצם התנור: החשש שמא הוא בלוע מהאיסור וכשמחמם מאכל ששייך בו זיעה יש לחשוש שתעלה זיעה ותפליט מהבליעות בדפני התנור ותחזור חזרה למאכלים ותאסור אותם, לכן אם אין חשש שנגע דבר גוש בדפנות התנור כל החשש מצד זיעה העולה ממאכלי האיסור, זיעה נידון כמשקה ומועיל לו הגעלה וכן מבואר בתשובת מנחת שלמה תנינא סי' נ"א. ויכול לעשות ליבון קל שמחמם את התנור שיעור שכולו יתחמם עד שאם יניח עיתון הוא ישחים בכל צדדיו ופינותיו, ואחר שעשה כן התנור הוכשר לגמרי. אבל אם יש חשש שבלע דבר גוש כדי להכשירו הוא טעון ליבון חמור וזה לא שייך לעשות בתנור ממילא לא הוכשר התנור ונשאר בו בליעות איסור, ואין להשתמש אלא במאכל מכוסה היטב שעי"ז אין חשש שתעלה זיעה ותפליט מבליעות התנור האסורות ותחזור למאכל כיוון שהמאכל מכוסה. [וכל זה מבואר באריכות בספק קיצושו"ע להרב פויפר].
מיקרוגל: ישנם כמה חששות וחלקם שייך כאן: יש לחשוש לזיעה העולה ממאכל איסור וכן להתזות שניתז ממאכל האיסור על דפנות המיקרו במשך החימום, ואין אפשרות להגעיל את המיקרוגל, עיין בספר שבות יצחק דיני מיקרוגל שבבליעת איסור גמור אין להקל בהגעלת המיקרו. וכן בתשובות והנהגות ח"ב סימן רי"ב.
יישר כח לכבוד הרב על התשובה המפורטת והמנומקת מאוד.
הייתי רוצה לבקש אם הרב יכול להוסיף פרטים גם לגבי השימוש בשיש ובכיורים, וכן בקומקום הנמצא בצימרים ואין ידוע איך השתמשו בו.
יישר כח לרב על כל התשובות המנומקות היטב.
בקומקום. יכול לחמם בו מים, שמן הסתם כל השתמשות בקומקום אינה אלא למים בלבד. בכיור. לכתחילה אין להניח בו כלים אף שאין משתמש בחם אלא רק בצונן, ויש מקילים להשתמש בצונן כשאין משתמש בקביעות אלא באופן חד פעמי, [כמובן כשהוא נקי לחלוטין]. ובשיש יכול להגעיל את השיש בעירוי ויחמם מים בקומקום ויערה על השיש והוא מותר. [ואם הפסיק באמצע העירוי והמים על השיש נצטננו, קודם שימשיך לערות יגרוף את המים ואח"כ יערה שוב בשאר חלקי השיש]. אמנם בשיש קיסר יש חוששים שהוא ככלי חרס שלא מועיל לו הגעלה אין להניח עליו דברים חמים, ויניח מפה חד פעמית וכיוצ"ב וכך יכול להשתמש. עבר והשתמש, בדיעבד מותר. [ואף כשהשתמש בכיור במים חמים על מאכל או כלי של התר].
מקורות: בכיור: כיוון שיש לחשוש שהכיור בלע איסור. [ע"י עירוי מהמים חמים הפליט מהכלים הבלועים איסור או משיירי מאכל של איסור והבליע בכיור], ובכלי חרס מצינו שהחמירו שלא להשתמש בו אף בצונן שמא יבא להשתמש בחם כיוון שא"א לעשות לו הגעלה, ויסוד הדין מהגמ' חולין קיא,ב ר' אמי היה לו כלי חרס שנבלע בו איסור [שמלח בשר בכלי שאינו מנוקב דהכלי אסור] ור' אמי שבר אותו, הוכיחו הראשונים מכאן [ר"ן פסחים ל,ב בדעת הרי"ף] דכלי חרס שאין לו תקנה בהגעלה אסור להתשמש בו אף לצונן, גזירה שמא יבא להשתמש בו בחם, שאם היה מותר להשתמש בו צונן למה ר' אמי לא המשיך להשתמש בו לצונן מוכח דא"א להשתמש בו כלל. אמנם דין זה תלוי במחל' ראשונים בפסחים ל,ב שם ולהלכה קיי"ל כשיטת הרא"ש המקל, ודלא כרי"ף. [שו"ע אור"ח תנ"א סעי' כ"ב] ולכן כתב בבינת אדם כלל נ"ו סי' נ"ז להקל להשתמש באופן עראי או כשמתארח בבין הנכרי וכל הגזירה במשתמש בביתו באופן קבוע, וכעי"ז כתב בפר"ח סי' צ"א סק"ג. [ובשאלה הנ"ל אין נחשב כאורח בבית הנכרי, דכיוון שהוא שוכר ממנו, הרי"ז נחשב כבית שלו לענין זה ויש להחמיר]. ואף לנוהגים עפ"י השו"ע נראה דאף שהשו"ע לא הביא מפורש הלכה זו, בב"י הלכות מליחה הביא חומרא זו, וכן פסק בכף החיים יור"ד סי' צ"א סק"ז. ולענין שימוש בדרך עראי בכלי חרס יש באחרונים שהחמירו יותר: בספר מנחת יעקב כלל י"א סק"ו מחמיר יותר שבכלי חרס אף באופן עראי אין להשתמש ולא רק בקביעות הביאו בפרמ"ג יור"ד סי' צ"א סק" ורע"א הלכות מליחה סקמ"א, וכן החמיר באגר"מ יור"ד ח"א סי' כ"ג. אמנם בש"ך הלכות מליחה סימן ס"ט סקס"ו נראה שלא החמיר חומרא זו, וכן ביד"י הלכות מליחה סי' ס"ט ס"ק ע"ב נקט להקל שכל מה שיש להחמיר הוא רק בדרך קבע גם בכלי חרס. עיי"ש בטענתו.
ושיש: בשו"ע אור"ח תנ"א סעי' כ' מבואר דהשולחנות והתיבות שמניחים עליהם קדירות ולפעמים נשפך וכדו' מועיל להם הגעלה בעירוי כיוון שבלע בעירוי, א"כ שיש דומה לזה ויועיל להגעיל את השיש בעירוי, ועדיף שיהיה הקומקום מחובר לחשמל בשעה שמערה שבזה עדיף טפי. [עפ"י פרמ"ג יור"ד סי' צ"ה שפ"ד סקי"ח עיי"ש] ומה שמחמירים בפסח לא לסמוך על העירוי ומצריכים לצפות את השיש בנייר כסף הוא חומרא דפסח אבל בנידון דידן שאין ברור שהשיש בלע איסור שכדי לבלוע צריך שיהיה עירוי שלא נפסק, או דבר גוש שהיס"ב וגם זה אינו אלא חומרא כמבואר ביד"י סי' צ"ב אפשר להקל לסמוך על העירוי. ובסוגי שיש קיסר שעשוי מאבנים ששחקום ודיבקום חזרה, נחלקו אחרונים אם דינו ככלי חרס ורבים מקילים עיין הליכות שלמה הלכות פסח פ"ג, אמנם יש שהחמירו בזה עיין יד"י הלכות מליחה סימן ס"ט סקפ"א, ובנידון דידן להשתמש בצונן יש להקל לסמוך על ההגעלה בעירוי, שאינו אלא גזירה שמא ישתמש בחם, ולשימוש בחם יש להניח הפסק מפה ובזה יצא ידי כל החששות.
השאר תגובה