הט"ז כותב שלשון של שור היא בכלל חתיכה הראויה להתכבד, שכן אמרו באברהם אבינו שכיבד את המלאכים בשלוש לשונות.
ונתעוררתי לשאול, למה הט"ז נצרך להביא את המעשה באברהם, הרי גם מבלי שיביא את המעשה באברהם ובאורחיו- ברור שלשון של שור היא בכלל חתיכה הראויה להתכבד, שכן מדובר במאכל חשוב ומכובד, ולשם מה צריך להביא דברי אגדה בנושא הלכתי מובהק.
תשובה:
ראה בפמ"ג (סי' קא מש"ז סק"ט) שהביא דברי האחרונים מדוע הזכירו הפוסקים מה נקרא חתיכה הראויה להתכבד ומה לא, והלא כל דבר הוא לפי המקום והזמן (כמו שכתב הט"ז עצמו בסק"ט) והביא שם את דברי המנחת יעקב שכתב "או דכל מה שהוזכר ראויה להתכבד, אף [אם] באיזה מקום אין ראויה להתכבד בטלה דעתם, והכל לפי המקום לחומרא, אם ראויה להתכבד שם אף שלא מוזכר בפוסקים אין בטילה. הפן הב', דכל מה שזכרו ראויה להתכבד מן הסתם ראויה להתכבד עד שיבורר באותו הזמן אין ראויה להתכבד, ושאר דברים מן הסתם אין ראויה להתכבד עד שיבורר שראויה להתכבד" לפי זה מובן מדוע הוצרך הט"ז להזכיר שזה נחשב למאכל חשוב כדי לומר שכל עוד שלא ידוע שהוא לא חשוב נחשב לחתיכה האויה להתכבד.
