רציתי לדעת האם לנתק מקפיא של מישהוא אחר והאוכל יתקלקל האם חייב מדינא דגרמי או שזה גרמא כי לא עשה שום מעשה בגוף הדבר, מה דעת הרבנים על זה?
תשובה:
שלום רב,
קשה לקבוע שנזק זה הוא גרמי. הדוגמא הקרובה ביותר היא מחיצת הכרם שנפרצה ונתייאש ולא גדר שמוגדר כגרמי, וכתב הרא"ש על זה בב"ק פ"ט סי' יג וז"ל: "וכן נתייאש ולא גדרה בשעת היאוש נעשה מיד כלאים, אלא אינו אסור עד שיוסיף מאתים". וכן אפשר לומר בניתוק המקרר שמיד מתחיל האוכל להתחמם ולהתקלקל אלא אין הקלקול מורגש מיד אלא לאחר זמן. אבל למעשה קשה לחייב (חוץ מאם הצדדים חתמו בשטר הבוררות בין לדין ובין ליושר), שהרי דעת הש"ך בחו"מ סי' שפו סק"א שגרמי הוא רק בדברים שהיו שכיחים בימי חז"ל, ובס"ק כד כתב שרק דברים שהיו שכיחים בימי חז"ל ולא השכיחים בזמנינו.
שוב מצאתי בספר פתחי חושן נזיקין פ"ג סוף אות א שכתב שתלוי במחלוקת המחבר והרמ"א בסי' שפו אם סילוק כסתות המונחות במקום שעומד ליפול כלי דינו כגרמי או כגרמא. ויש לו צד מחודש נוסף שנחשב למעשה בידים כיון שעושה מעשה בגוף הדבר, כמו החונק שמונע את האויר. עיין שם.
אפילו אם הוציא אוכלים מהמקרר בידים והתקלקלו – לכאורה תלוי בב' לשונות בב"ק מח: אם הבאיש מריחו הוי גרמא דסרחון ממילא אתיא – אבל עי"ש בנ"י דאף ללישנא בתרא הוי גרמי ולא גרמא ורק שבהמה פטורה מדד"ג (וזהו מקו"ד הרמ"א ר"ס שפו) ועכ"פ טפי מגרמי לא הוה – וצ"ע בשצח אם לדינא קיימא לישנא בתרא או לא.
אבל כאן שלא עשה מעשה בגוף האוכלים ורק הסיר המונע של העיפוש הוי כפורץ גדר בפני בהמת חבירו ויצתה והוזקה דקי"ל בשצ"ו דפטור דהוי גרמא – לפי זכרוני דאף להרמב"ם שם חייב הוא רק יצתה והזיקה ולא בהוזקה וצריך אני לעיין אבל בכל אופן הרמ"א לא פסק כוותיה.
כ"ז מה שנ"ל לפום ריהטא
שוב עיינתי וראיתי שלכאורה יש ראיה טובה מהגמרא דהבאיש מריחו (מח:). דהנה מבואר שם, שאם בהמתו נפלה לבור ומתה ועי"ז הבאישו מימיו מסרחון הנבילה פטור בעל הבהמה (ללישנא בתרא) משום ד"גרמא בעלמא הוא". והנה יש לפרש מה שהוא גרמא בב' אופנים א. עצם יצירת הסרחון אין הבהמה עושה בעצמה, אלא ממילא אתיא להבהמה. ב. אחרי שהנבילה כבר מסרחת, אין הבהמה מבאישה את המים במעשיה אלא בגרמא בעלמא ע"י שיושבת בתוך המים.
ונפ"מ בין ב' הפירושים הוא, אם היתה הבהמה כבר מסרחת כשנכנסה להמים, שאם הגרמא הוא ביצירת הסרחון, א"כ בזה שכבר נעשה הסרחון הרי היא מבאישה את המים בידים, משא"כ אם הגרמא היא בהבאשת המים, א"כ גם בזה הוי גרמא.
ועי"ש ברש"י שפי': אבל מריחיה: לאו גופיה הוא דסרחון דנבילה ממילא אתי לה ונבילה גרמא הוא שגורמת לסרחון שיבא עכ"ל. הרי בהדיא שהגרמא היא ביצירת הסרחון.
ולפ"ז המכניס נבילה לתוך בורו של חבירו והבאישו המים מריחו פטור דסרחון ממילא אתיא להנבילה. וכן ראיתי בפירוש בשיטה למהריק"ש הנדמ"ח בב"ק שם אלא שתמה שהרא"ה בשמ"ק כתב לא כן. ובאמת לא קשיא כמו שנכתוב לקמן.
וא"כ יש טעם גדול לומר שאף המוציא אוכלים מהמקרר ונתקלקלו פטור דסרחון ממילא אתיא.
אלא שיש ראשונים (עי' נ"י בשם הרא"ה) שכתבו שמ"ש שם גרמא בעלמא היינו גרמי ולדידן דדיינינן דינא דגרמי חייב. והוא שכתב שם השמ"ק בשם הרא"ה שאם הפיל אדם את השור להמים והבאיש מריחו חייב מדד"ג.
אבל כבר כתב הרמב"ן בדד"ג הביאו הש"ך סי' שפו סק"ה שהרמב"ן חולק על הרא"ה וכתב שגרמי דבהמתו חייב, ושאני ריחא דממילא אתיא וכנ"ל עי"ש. וא"כ תבנא לדינא שאדם שהכניס נבילה לבור והסריח שם והבאיש מימיו פטור.
השאר תגובה