ביטול תורה

ראשית ברכותיי על פעולכם להגדיל תורה אני אברך וגמלאי צ.ה.ל וביום ראשון הקרוב
הגמלאים מתכוננים להפגין על שחיקת שכר גמלאי צהל שאלתי באם אשתתף בהפגנה יהיה חלילה ביטול תורה מצידי אבקש פסיקתכם כיצד אנהג ושכרכם כפול מו השמים. בברכת התורה

תשובה:

אם אילולי התוספת שכר, פרנסתך תהיה באופן שקשה להתפרנס ואכן יש סיבה שמחמת ההפגנה יהיה תוספת לשכר הגמלאים יש מקום להקל להשתתף בה, כיון שזה נחשב כעין פרנסה, אולם אם פרנסתך לפי המצב הקיים שפיר, וזה רק לתוספת נוחות וכדומה יש לשקול שיש בזה משום ביטול תורה.

מקורות:

עי' שו"ע יו"ד סי' רמו ס"א שמצות עשה לקבוע כל יום זמן ללימוד תורה, ומותר להתפרנס בשאר היום, ויעשה תורתו קבע ומלאכתו ארעי, וראה בשו"ע הרב הלכות תלמוד תורה פרק ג סעיף ג "ולכן מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי יעשה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו בלבד ויסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו כמו שאמרו חכמים כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואין לו לחוס על נפש אשתו ובניו יותר מעל חיי נפשו שהם בצער ולזה ודאי תספיק לו מלאכת עראי בישועת ה' והצלחתו בלי הזכרת מעשה נסים. ולכן אמרו חכמים שהלל מחייב את העניים בדין שמים על שמבטלים מצות תלמוד תורה מחמת טרדתם, וכו' במזונותיהם כל היום או רובו וכו' ואף שאין כל אדם יכול לעשות כן ממש כהלל מכל מקום דנין על שלא רצה לעשות כעין מעשה הלל לחיות חיי צער. ושם המשיך בסעיף ד "
אבל מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות עתים לתלמוד תורה לקיים מה שכתוב והגית בו יומם ולילה בקביעות עתים ביום ובלילה בכדי ללמוד ולזכור היטב לימוד המביא לידי מעשה בלבד שהוא חובה על הכל דהיינו השולחן ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שאלת חכם ולימוד בהגדות ומדרשים או ספרי מוסר שנבנו על מדרשי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי כמו שנתבאר למעלה.
ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן כדי שיוכל להחזיק ידי תלמידי חכמים שהם לומדי התורה יום ולילה עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על בוריין ויהא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמו"

אמנם צריך לוודאות שאכן אי ההגעה לא תהווה רפיון לכולם, כיון שוודאי יש כאלו שזו פרנסתם ועל ידי כך יוכלו לחיות כהוגן ולא רק לרווחה, וכל ערום יעשה בדעת ולכן מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי יעשה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו בלבד ויסיר התאוות ותענוגי הזמן מלבו כמו שאמרו חכמים כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואין לו לחוס על נפש אשתו ובניו יותר מעל חיי נפשו שהם בצער ולזה ודאי תספיק לו מלאכת עראי בישועת ה' והצלחתו בלי הזכרת מעשה נסים.

ולכן אמרו חכמים שהלל מחייב את העניים בדין שמים על שמבטלים מצות תלמוד תורה מחמת טרדתם במזונותיהם כל היום או רובו ואין עושין כהלל שהיה חוטב עצים בכל יום ומשתכר חצי דינר והיה נותן חציו לשומר בית המדרש שהיה בשדה בימיהם ומחציו היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו דהיינו ג' פונדיונות ובכל פונדיון היה ניקח בימיהם לחם כשש בצים ומזה היה מוציא גם שאר הוצאות ביתו וגם לשבתות וימים טובים ואף שאין כל אדם יכול לעשות כן ממש כהלל מכל מקום דנין על שלא רצה לעשות כעין מעשה הלל לחיות חיי צער.