שאלתי אותכם על קרנות נאמנות לענין ריבית.
רציתי לשאול על משהוא ספציפי -הקרן של בית ההשקעות פסגות, הקרן משקיעה מק"ם מדינה (ולכאורה מהלוואת מדינה אין ריבית זה לא גוף פרטי)
יש לקרן זו עוד 5% שמשקיעה במק"מ קונצרנים
רציתי לשאול מה ההבדל בין שאתה קונה מניות שאומרים שאין על זה ריבית משום שנחשב למוצר שנסחר ואתה גם יכול להפסיד. גם אותו הדבר במק"ם, זה גם מוצר שאתה יכול להפסיד?
האם ידוע לכם אם לפסגות יש היתר עסקא?
אשמח לקבל תשובה בהקדם ותודה מראש
תשובה:
רכישת אגרות חוב או מק"מ של חברות בבעלות גוים או של מדינה של גוים, באמת אין בה איסור ריבית, אף אם רוכשים זאת דרך בנק יהודי ואפילו אם אין לבנק היתר עיסקה. עובדה זו שאדם מכניס 100 שקל לבנק ומוציא 110 איננה ריבית, מאחר שהאדם עשה כאן עסק עם סיכוי להרויח או להפסיד.
אגב, אף ברכישת מניות יש חשש ריבית, יש סוברים שאם החברה מלווה כסף ליהודים בריבית, אסור לרכוש מניה של חברה זו, אם יש לבעל המניה זכות הצבעה. שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' א.
אגרות חוב של מדינת ישראל או של חברה בבעלות יהודים, יש בהן חשש רציני של ריבית. אגרת חוב היא בעצם הלואה רגילה בריבית. אדם הרוכש אג"ח וממתין עד שיגיע זמן הפירעון ירויח בוודאות, ואין לו שום צד להפסיד אלא אם המדינה תפשוט את הרגל, סיכון אפסי ביחס לסיכון שיש בכל הלואה אחרת. הסיבה שאנשים יכולים להפסיד ברכישת אג"ח היא, שאם קנה אג"ח של 100 ש"ח ב-95 ש"ח, ולמחרת ירד הערך של המדינה, ואג"ח זו שווה 94 ש"ח, יצא שהפסיד שקל. אבל באמת אין כאן הפסד שהרי יכול להמתין עד זמן הפירעון ולקבל 100 ש"ח. אלא, מכיון שהיום ניתן להשיג אג"ח זו ב-94 ש"ח, והוא שילם עבורה 95 ש"ח יוצא שהפסיד שקל. באופן תיאורטי, בכל הלואה בריבית יש רווחים והפסדים אלו כל יום, אלא שאין בהן שוק, והמלוה אינו מחשבן כל יום כמה הרויח והפסיד על הלואה זו כל יום אלא ממתין לגביה בזמן הפירעון.
מק"מ הוא יותר חמור מאג"ח, מכיון שהיא רק לשנה אחת, הרוכשים ממתינים בדרך כלל עד שיגיע זמן הפירעון, ומרויחים את הריבית.
ההיתר שיש באג"ח של מדינה או חברה הוא שאין איסור ריבית אלא אם יש שעבוד הגוף על אדם מסוים לפרוע, ולא בהלואה לחברה בע"מ שרק נכסי החברה משועבדים, ולא אנשים מסוימים. היתר זו הוא של המהרש"ג, אבל בשו"ת מנחת יצחק שם חולק עליו.
אם האדם אינו הקונה הראשון של האג"ח אלא קונה מאדם אחר, שאיננו המנפיק, וגם אינו גובה את האג"ח אלא מוכר לפני שמגיע זמן הפירעון, יש יותר מקום לצדד להקל. אבל גם זה איננו היתר גמור. יתכן שהקונה אג"ח (אף מיד שניה) מוגדר כמלווה בריבית, כיון שהמנפיק משתעבד אליו, ועל כל פנים אסור מדרבנן, ויתכן גם שיש איסור ריבית במכירת האג"ח. עיין שו"ת אבני נזר יו"ד סי' קפט ועיין בעלון המשפט גליון 32 עמוד 5.
היתר עסקה למנהל הקרן אינו מציל מאיסור ריבית. בהיתר עסקה נחשב כאילו כספך הוא פיקדון ביד המשקיע והמשקיע מתעסק בכסף. אם המשקיע מלווה את הכסף בריבית, הרי זה נחשב כאילו אתה מלווה בריבית, גם יש היתר עיסקה למשקיע. יש צורך שיהיה היתר עיסקה בין למשקיע ובין לחברה המנפיקה את האג"ח.
אג"ח קונצרנית (של חברה) דינה כאג"ח של מדינה ומותרת רק אם מסתמכים על ההיתר של המהרש"ג. יש צד להיתר שיש באג"ח של המדינה שאין באג"ח של חברה, שהטור ביו"ד סי' קסא מביא בשם התוספות שאין איסור ריבית מן התורה בפחות משווה פרוטה, ובמדינה כל האזרחים שותפים בשווה ואין לאף אחד פרוטה באג"ח אחת. כמובן שאין זה היתר גמור אלא יכול להצטרף להיתר של המהרש"ג.
