שאלה:
איך מעריכים את דמי האבידות הנמצאות? 1. האם לפי שווי שימכרו אותו עכשיו (ביד שניה) או לפי שווי חדש כזה? הרי לבעלים זה חשוב הרבה יותר מאשר שווי של יד שניה. 2. איך מעריכים שווי של עכשיו, כמה אני הייתי משלם על זה? (בדרך כלל בימינו אנשים לא יקנו בכסף שום חפץ קטן ביד שניה). 3. חלקי משחק שונים וכדו', לבעלים (או למי שיש כזה משחק) יתכן שהם שווים יותר מאשר לאנשים אחרים. 4. נמצא 'נגן' שיש בתוכו שיעורי תורה. האם צריך להעריך גם את הטירחה של ליקוט ההקלטות השמורות בו? וכך גם בשאר הדברים, כמעט בכל חפץ לא יהיה ברור איך לשום אותו. אשמח לבירור הדברים באופן פרקטי ושימושי למעשה.
תשובה:
שלום וברכה,
1. כל שומת חפצים שמים לפי ערכם עתה, ולא לפי שווי של חפץ חדש. ולכן בנזקין אין המזיק חייב לשלם חפץ חד אלא לפי ערך של יד שנייה.
2. בנתיבות המשפט סימן קמח כתב שכל ערך נעשה לפי שווי המחיר שנמכר בשוק. אמנם כבר דשו הפוסקים שבזמנינו המחיר של יד שנייה לא קובע בשוק (מלבד ברכבים), משום המחיר של יד שנייה כמעט ואין לו ערך כלל. ולכן יש לשום כל חפץ כמה הבעלים היה מוכן להוסיף כדי לקבל חדש תחתיו. ובשומא מסוג דברים כאלו השומא היא לא מדויקת אלא לפי ראות עיני הדיין.
3. הדין שבאבדה מותר לשום ולמכור נאמר דווקא בדברים שהבעלים לא מקפידים, וניתן למצוא כדוגמתן בשוק, אבל אם החפץ הוא ייחודי, או שיש לו ערך מעבר לחפץ עצמו – אסור למכור ויש לשמור את החפץ עצמו עד שיבוא אליהו.
4. הקלטת שיעורי תורה או כל טרחה אחרת אין על כך שווי ממוני, ולכן אין להעריך את הטרחה כיון שאין לזה ערך ממוני. אמנם אם הבעלים מקפידים שלא למכור כיון שטרחו בהקלטת השיעורים – אסור למכור. או להעביר את השיעורים למקום שמור, ואז יוכלו למכור את הנגן.
בהצלחה רבה.
מקורות:
לתשובה 4 איך המוצא אמור לדעת.
אם אינו יודע, אז צריך להחמיר. ולכן ניתן להעתיק את השיעורים למקום שמור.
לגבי תשובה 2.
לא הבנתי למעשה איך שמים, לדוגמא – פריט לבוש ששווה בשוק 20 ש"ח, מסתבר שאף אחד לא יקנה אותו ביד שניה, מה צריך לעשות עכשיו – לשער לדוגמא 2-3 ש"ח שהבעלים היה מוסיף וזהו השווי שצריך להעריך את החפץ?
ושאלה נוספת. לכאו' כל דברי הנתיבות שם והפוסקים שדנו בדבריו, היינו דווקא גבי מזיק שצריך לשלם לבעלים את השווי ובזה יש לדון מהו השווי האם לפי הבעלים או לפי השוק, אבל גבי השבת אבידה המוצא בא לקנות את החפץ לעצמו ואין צד שישלם על קנייה יותר ממה שהיה משלם על חפץ דומה.
ומאידך גיסא, אם נאמר שמצד דיני השבת אבידה יש לחייבו לשמור לבעלים את החפץ שלהם ע"י שמירת דמיו, א"כ יש לשמור ערך יותר גבוה כדי שהבעלים לא יפסידו את חפצם?
ועכ"פ זהו דיון בהל' השבת אבידה כמה חייב לשמור לבעלים את החפץ וכמה יקנה אותו כפי שהוא, אך לכאו' אי"ז נוגע למזיק וכדו' שמשיב לבעלים את השווי שלו.
תודה רבה
בהשבת אבדה לא בא לקנות אלא החפץ, אלא בא להמיר את החפץ של בעל החפץ לכסף ולכן יש לשום כמה היה שווה לבעל החפץ ובכמה היה מוכן להמר. ודומה למזיק חפץ משומש כמה היה מוכן בעל החפץ למכור את החפץ.
מלבד זאת, שאלתי גם שאלה פרקטית. איך למעשה לערוך שומא לאבידות הנמצאות.
זהו דבר מצוי שמוצאים חפצים שונים, וצריך לזה פתרון זמין.
ואחזור שוב על הדוגמא שכתבתי למעלה. נניח שמצאתי פריט לבוש ששווה בשוק 20 ש”ח, מסתבר שאף אחד לא יקנה אותו ביד שניה, מה צריך לעשות – לשער לדוגמא 2-3 ש”ח שהבעלים היה מוסיף וזהו השווי שצריך להעריך את החפץ? בכמה הייתם משערים חפץ כזה?
החפץ שווה כמה שקלים פחות מחדש. וניתן לרשות את המקרה שהיה חפץ משומש ושוויו כחדש כו"כ בלי להעריך את הערך המדויק. וכאשר יבוא אליו יאמר גם כמה לשלם.
השאר תגובה