שאלה:
האם לעושים קידוש ביום שבת על חמר מדינה בכוס קטנה של משקאות חריפים יש על מי לסמוך?
תשובה:
רבים נוהגים לקדש ביום על כוסית קטנה של יי”ש – וויסקי או ליקר אחר. האם עושים בכך כדין?
ב’משנה ברורה’ הנ”ל, לאחר שפסק שמותר לקדש על יי”ש במקום שחביב לו יותר מן היין, ביאר: “אך שיזהר ליקח כוס מחזיק רביעית ולשתות ממנו מלא לוגמיו שהוא רוב רביעית. ובדיעבד או בשעת הדחק, שאין יכול לשתות כמלא לוגמיו, ואין לו יין ושאר משקין, אפילו שתיית כל המסובין מצטרפין למלא לוגמיו”.
לדעת ה’משנה ברורה’, אין לחלק בין יין רגיל לבין יי”ש, ויש להצריך את השיעור המלא, שהוא כוס המחזיק שיעור רביעית, ושתיית רוב רביעית (מלא לוגמיו), כמבואר ב’שולחן ערוך’ (סימן רעא, סעיף יג).
אולם, יש מקום להצדיק את המנהג ליטול שיעור קטן יותר של יי”ש לאור דעת הט”ז, הסובר לעניין דיני ברכות שאין להשוות משקאות חריפים (כגון וויסקי) למשקאות רגילים: “נראה לי שיין שרף שבמדינתנו אינו בכלל זה. דבזה אי אפשר לשתות רביעית הלוג […] ואם כן אזלינן בתר שיעור השתייה לרוב בני אדם בזה […] ואז אע”פ שאין שם רביעית הלוג […]קרינן ביה שפיר ‘ושבעת'”.
לדעת הט”ז, די בשתיית מעט יי”ש להיחשב ‘ושבעת’ ולחייב ברכה אחרונה, ואין להשוותו לשאר משקאות. כמה פוסקים הסכימו לדברי הט”ז (ראה שו”ת ‘חתם סופר’, אורח חיים סימן נט, ובשו”ת ‘הר צבי’ ח”א, סימן קנט), אך ה’מגן אברהם’ (קע, ד) חלק על דבריו, ופסק שהשוו חז”ל את מידותיהם לכל המשקאות.
לאור דברי הט”ז, ביאר בשו”ת ‘הר צבי’ (שם) שאף לעניין קידוש, די בנטילת כוסית של יי”ש, שהוא שיעור חשוב ביחס לאותו המשקה. בביאור הלכה (רעא, יד, בשם רבנו תם) ביאר ששיעור שתיית מלא לוגמיו של קידוש הוא מפני ששיעור זה משביע, ואם כן יש לטעון שביי”ש, שמשביע בשיעור מועט, די בשיעור קטן.
בשו”ת מהרש”ם הרחיב בכך את היריעה, והעיד על מנהג צדיקים שהיו נוהגים לקדש על כוסית יי”ש: “אבל העיד לפני ת”ח זקן שהיה בעצמו במעמד בפני הגה”ק אבד”ק ראפשיטץ זצ”ל, שציוה לתלמידיו לקדש ביום על יי”ש על צלוחית קטן, כדרך שתייתו, ואין צריך שיעור כוס. והגם שהיה לפניו יין על השולחן, אמר שמכבדהו ביי”ש, כדי להורות הלכה לתלמידים. וכן הועד לפני בשם הגאון החסיד אב”ד קאמינקא זצ”ל שנהג כן תמיד, והיינו על-פי דברי הט”ז, ומשום שכך דרך שתייתו ושביעת גרונו”.
עם זאת, מי שאין לו מנהג מוצק לקדש על שיעור קטן, בוודאי נכון לקדש על שיעור מלא, כפסק ה’משנה ברורה’ וסתימת שאר פוסקים.
