חולה במחלה ניוונית – צירוף למניין / יחוד/ עדות

רבני בית ההוראה
כ' סיון ה'תשע"ט

שאלה:

שלום וברכה האם חולה ניוון שרירים ALS, שהדרך היחידה לתקשר עמו, היא דרך מסך מחשב, מצטרף למניין? האם עדות דרך כתיבה על המסך מהווה עדות בבית דין? מה הדין לגבי איסור יחוד, כאשר מטפלת סיעודית נמצאת בביתו?

תשובה:

שלום וברכה

1. כאשר החולה הזה מבחינה קונגטיבית בריא לגמרי אין סיבה שלא יצטרף למנין.

2. אדם שאינו יכול לדבר בפיו אינו כשר לכתוב את עדותו ולהעיד בבית דין שכתוב על פי שני עדים, ודרשו חז”ל מפיהם ולא מפי כתבם. יתכן ובית דין יחליטו לקבל את דבריו כדין רגלים לדבר, אבל דין עדות לא ייחשב.

3. יש להקל לחולה זה שאינו ראוי כלל לביאה, שמותר לו להתייחד עם המטפלת.

מקורות:

2. ראה שו”ע חו”מ סימן כח סעיף יא, שלא מועיל כתיבת עדות, אלא צריך להעיד בפה. ונחלקו הראשונים האם הפסול של עדות מהכתב נאמרה דווקא באילם שאינו ראוי לדבר, אבל אדם שיכול לדבר בפיו יכול לכתוב עדותו לבית דין. אבל באדם שאינו ראוי לדבר לכו”ע אין עדותו כשרה מפי הכתב. ומסתבר שתועיל עדותו מדין רגלים לדבר, כמו שמצאנו בעדות נשים, שאם היכה אחד את רעהו במקום שלא מצוי גברים, אלא נשים, שמקבלים עדות מהנשים משום תקנת חכמים.

3. ראה שו”ת משנת יוסף ח”ח סי’ צג שדן בזה בארוכה, על פי חקירתו שם אם איסור ייחוד הוא רק משום חשש ביאה או גם משום שאר איסורי קירבה כמו חיבוק ונישוק, ומצדד בזה בראיות לכאן ולכאן.

בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ו, סימן מ, פרק כב, ס”ק ח) כתב הרב אליעזר ולדנברג שלאור דברי הרמב”ם הנ”ל, לפיהם איסור ייחוד תלוי בחשש שיביא לידי גילוי עריות, שאין איסור ייחוד במי שאין לו גבורת אנשים, או בזקן שתש כוחו באופן שאין חשש שיבואו לידי גילוי ערוה (והוכיח כן מדברי ‘קרית מלך רב’, ועוד מקורות).

בתשובה אחרת (ח”ז, סימן מו, אות ב) הביא את מה שכתב לו הרב אלישיב זצ”ל בעניין זה, שהוכיח משו”ת זית רענן (ח”א, אה”ע סימן א) שאין להתיר ייחוד אף למי שאין לו גבורת אנשים, אבל בתשובה שם סתר את הראיה. במקום שלישי (חלק יב, סימן סז, אות ב) הביא הרב ולדנברג את דברי ה’חתם סופר’ בדרשותיו (דרוש לחנוכה שנת תקס”ד) שמה שיוסף לא חשש מלהתייחד עם אשת פוטיפר הוא משום שחשב את עצמו כמי שאין לו גבורת אנשים, והותר בייחוד.

בשו”ת אגרות משה (אה”ע ח”ד, סימן סה, אות י) הסכים ליסוד הדבר שאין איסור יחוד במי שאין לו גבורת אנשים, אבל כתב שבאופן כללי אין להתיר איסור יחוד במי שזקן וחלוש, כי גם בזקנים וחלשים יש אפשרות שתתעורר תאוותם (כמבואר בגמרא קידושין פא, ב). ומכל מקום בסריס יודה שמותר.

רק בנוגע למי שנתקבע על-פי רופאים שאינו יכול להתקשות ולבעול מחמת מחלתו וחולשתו, פסק שמסתבר שאין איסור יחוד. על דרך זו מבואר בספר ‘דבר הלכה’ (הוספות לסימן ב, סעיף ט) בשם ה’חזון איש’, שגם בזקן מופלג יש איסור ייחוד, והביא שכן כתב בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ד, סימן קב).

וראה עוד בשו”ת קרית מלך רב (ה”ר יהודה נבון – בנו של המחנה אפרים) שכתב שאם ברור שאין לו אפשרות לביאה, גם אין איסור חיבוק ונישוק אצלו. כלומר, גם איסור קורבה לא שייך אצלו לדעתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *