שאלה:
האם היוצא לטיול פטור מתפילה במנין מדין הולכי דרכים?
תשובה:
שלום וברכה
חלילה לצאת לטיול כזה שגורם לאבד מצוה.
מקורות:
אעתיק לך מס' לקט הקמח החדש בסי' צ כמה מתחבט לגבי אדם היוצא לפרנסתו ומפסיד מחמת כן תפילה במנין:
יציאה מהעיר בהשכמה לצורך פרנסה
צא] מה שכתב השו"ע שלא ישכים בבוקר לצאת מעיר שמתפללים בה בעשרה, הנה מה שאין נזהרים בזה בזמנינו, אלא הולכים ונוסעים לדרך משום פרנסה, יש לומר, שיציאה זו נחשבת יציאה לדבר מצוה, דמצוה לפרנס אשתו ובניו, כדאיתא בגמ' (כתובות נ ע"א) שעל זה נאמר (תהלים קו ג) "עושה צדקה בכל עת" (ערוך השלחן סעי' כ).
יציאה לדרך כשמבטל מצוה בהליכתו
צב] אסור לאדם לצאת לדרך אם יתבטל ממצוה מחמת הליכתו, דכן מוכח ממה שאמרו בגמרא (סוכה מד ע"ב) שבערב שבת אסור לצאת לדרך הרחוקה מג' פרסאות, משום שמבטל בזה מצות עונג שבת {כשלא יספיק להכין צרכי שבת}. מיהו נראה, דזה דוקא כשמבטל מצוה דאורייתא, אבל אם מבטל מצוה דרבנן, מותר לצאת, דהא דעת רבינו תם (הובא בטור סי' רמח) שגם יציאה לדרך לצורך סחורה או אפילו כדי לראות את חבירו, גם היא נחשבת מצוה {דרבנן}, ורק בהולך לטייל אינה מצוה, וכן פסק הרמ"א בסימן רמ"ח (סעי' ד) {ואם כן מצוה זו שמקיים בהליכתו בכוחה לדחות מצוה דרבנן אחרת אבל לא מצוה דאורייתא}.
אבל קשה על דברי רבינו תם, מהגמרא בברכות (יא ע"א) שאמרו: 'ובלכתך בדרך – בלכת דידך שהוא רשות אתה חייב {בקריאת שמע}, אבל בדרך מצוה אתה פטור', דהא לדעת רבינו תם 'לכת דידך' היא גם כן מצוה, מלבד ההולך לטייל, ולא מסתבר לומר דקרא מיירי דוקא במי שהולך לטייל.
ובעיקר מה שכתבנו שלדעת ר"ת הליכה לפרנסה היא רק מצוה דרבנן, יש להעיר, דבגמ' בבבא מציעא (ל ע"ב) אמרו : "והודעת להם" (שמות יח כ) – זה בית חייהם, ופירש רש"י (ד"ה זה) דהיינו ללמדם אומנות, והטעם נראה, משום שעל ידי זה יהנה מיגיע כפיו, ונראה דהיינו טעמא דר"ת דיציאה לצורך סחורה הוי מצוה, ואם כן כיון דילפינן לדין זה מקרא, הרי היא מצוה מן התורה, ולא רק מדרבנן. אולם באמת פירוש רש"י בדרשה הנ"ל סותר לפירושו על אותה דרשה בגמ' בבבא קמא (ק ע"א ד"ה בית), ואין כאן המקום להאריך, ע"ש (שו"ת בית יעקב [צויזמיר] סי' לה ד"ה והנה).
[ואין להוכיח מדברי הבית יעקב שבשביל פרנסה {אף שהוא למטרת רווח ולא למניעת הפסד}, מותר להמנע מלהתפלל בצבור, דהלא הבית יעקב עצמו בסימן ע' {הובא בדברינו לעיל אות נה} פסק להיפך. ועל כרחך יש לחלק, דהכא מיירי במי שעושה כן באקראי, והתם איירי בעושה כן באופן תדיר. דהגע עצמך, לדעת רבינו תם שהליכה לסחורה היא מצוה ולכן מותר לצאת בספינה לפני שבת אף שמבטל עונג שבת {שו"ע או"ח סי' רמח סעי' ד}, וכי לדעתו יהיה מותר לעשות כן בכל ערב שבת לבטל עונג שבת, דהא פשיטא שאסור, וזה פשוט].
