שאלה:
בסד שלום הרב! אבא שיש לו רק בנות והבנות רוצות לומר קדיש. באיזו דרך הן יכולות לומר קדיש? (חשבתי אולי שאפשר לומר קדיש עם עוד אדם)
תשובה:
שלום וברכה
אשה לא אומרת קדיש ואף במקום שלא שומעים קולה. [וכל קדיש שלא שומעים את אמירת הקדיש אין באמירה זו מאומה ולא נחשב לאמירת קדיש].
לכן מי שיאמר את הקדיש יהיה אח של האב או נכד ולא הבת, ואם אין אח או נכד, יאמר החתן או אפילו אדם זר.
כך הכריע בזה בעל המטה אפרים “מי שאין לו בנים רק בת וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה בביתו בשכרם ואחר הלימוד תאמר הבת קידש אין לשמוע לו ויש למחות שלא לעשות כן ומכל שכן שאין להניח שתאמר קדיש של תפלה ואפילו אם היא פנויה אסורה וכמכל שכן אי אפשר חלילה להשמיע קולה לרבים באמירת קדיש בין בבית הכנסת בין במנין , אלא אם תרצה לזכות את אביה תהיה זהירה בכל עתות התפלה בין בבית הכנסת בין במנין להטות אזנה באמירת קדישים לענות אמן בכוונה רוצוי ויודע מחשבות יחשוב לה כאילו אמרה וקיימה מצות אביו” [וביאר שם שהיינו אף במקום שאין משום קול באשה ערוה].
מקורות:
דעת רוב ככל הפוסקים היא שאין לאשה לומר קדיש כלל וכלל וכמבואר בשו”ת חוות יאיר (סי’ רכב) שיש למחות ביד אשה שרוצה לומר קדיש, והסכים עמו בשו”ת כנסת יחזקאל (הובא בבאר היטב או”ח סי’ קלב סק”ה) וכן כתב בבית לחם יהודה (יו”ד סי’ שעז סק”ה) וכתב שהדבר נחשב ל”חוכא ואיטלולא”, וכ”כ במטה אפרים (דיני קדיש יתום שער ד’ ס”ט ובאלף למטה סק”ט שאף במקום שאין בו משום קול באשה ערוה יש למחות ולאסור אמירת קדיש ע”י אשה משום שבזמן הזה שכיח פריצותא ואם בדורו כן בדורינו על אחת כו”כ) ובקיצור שולחן ערוך (סי’ כו ס”כ), וכ”כ בשו”ת תורה לשמה (סי’ כז) ובשדי חמד (מערכת אבילות כלל קס) ובשו”ת שלמת חיים (סי’ תריז) ושו”ת משפטי עוזיאל (או”ח ח”ב סי’ יב), שו”ת דברי ישראל (ח”ג סי’ לג) ושו”ת ציץ אליעזר (חי”ד סי’ ז), וראה עוד בארוכה בזה בשו”ת יחל ישראל (ח”א סי’ פד) שקיבץ דעות גדולי הפוסקים בזה וכן העלה בילקוט יוסף (או”ח סי’ נו סעיף לא).
אף המקילים שאשה תאמר קדיש היינו לכל היותר בבית פרטי ולא בבית הכנסת עי’ שו”ת שבות יעקב (ח”ב סי’ צג) ושו”ת תשובה מאהבה (ח”ב סי’ רכט אות י) שהקילו דווקא בבית הנפטר ולא בבית הכנסת בכלל. ובחוברת הפרדס (תשכג קובץ ו) בדעת הגרי”א ענקין הקיל בעזרת נשים בפני נשים בלבד, וגם עליו חלקו הפוסקים עי’ שו”ת מנחת יצחק (ח”ד סי’ ל) וקובץ הפרדס (לח חוברת א סי’ ד) באריכות שבפני נשים בלא עשרה זכרים אין לומר כלל משום שאין אומרים קדושה אלא בפני י’ זכרים.
כתב בשו”ת חות יאיר (סי’ רכב): “שאלה דבר זר נעשה באמשטרדם ומפורסם שם. שאחד נעדר בלי בן וצוה לפני פטירתו שילמדו עשרה כל יום תוך י”ב חודש בביתו בשכרם ואחר הלימוד תאמר הבת קדיש [עי’ שו”ת ר”ש מדינא חלק א”ח סי’ ו’] ולא מיחו בידה חכמי הקהילה והפרנסים. ואף כי אין ראיה לסתור הדבר כי גם אשה מצוות על קידוש השם גם יש מנין זכרים מקרי בני ישראל ואף כי מעשה דר”ע שממנו מקור אמירת יתומים קדיש בבן זכר היה מ”מ יש סברא דגם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפש כי זרעו היא. מ”מ יש לחוש שע”י כך יחלשו כח המנהגים של בני ישראל שג”כ תורה הם ויהיה כל אחד בונה במה לעצמו ע”פ סברתו ומחזי מילי דרבנן כחוכא ואטלולא ויבואו לגלגל בו…ולכן בנדון זה שיש אסיפה ופרסום יש למחות”.
בראדין היתה נערה יתומה שגדלה בביתו של החפץ חיים. ועפ”י הוראתו היא נהגה לומר קדיש על הוריה בבית הכנסת, מהעזרת נשים. לימים, גדלה הנערה, והחפץ חיים השיא אותה עם הגאון ר’ משה שניידר זצ”ל ואח”כ אף שלח אותם לפרנקפורט לפתוח שם ישיבה, עם פתיחת המלחמה הישיבה עברה ללונדון, שם למדו כמה מגדולי הפוסקים שעדיין איתנו. סבא שלי ז”ל למד אצלו עוד בהיותו בפרנקפורט, והסיפור הנ”ל מסתובב בין תלמידיו.
ולמרות זאת, היום אין ספק שזה אחרת, ומאחר שלא נהגו כך. אישה שאומרת קדיש היא פורצת גדר, וברור שאינה עושה נחת רוח לאביה ז”ל.
