שאלה:
מה המקור לשיטה שאפשר מנחה קצרה במתכונת הנהוגה (שש"צ אומר ג' ברכות ראשונות וקדושה ואח"כ ממשיך בלחש)?
מי הציע אותה ואיפה זה מוזכר לראשונה? תודה.
תשובה:
שלום וברכה
המקור הוא משו"ע בסי' קכד סעי' ב והרמ"א שם.
באופן כללי, לכתחלה אין להתפלל מנחה קצרה כלל, מקור האפשרות להתפלל מנחה קצרה הוא במקום שעומד לעבור זמן תפילה ואם לא יתפלל כך יפסיד את זמנו, אך בשאר המקרים אין להתיר להתפלל מנחה קצרה, כך שיש לדרוש מהבוסים בעבודה עוד 5 דק’ ולערוך תפילה כהלכתה, אף אחד לא יפסיד מזה…
מקורות:
ר’ במשנה ברורה סי’ קכ”ד סק”ז. בקובץ מבקשי תורה קס”ו אות ע”א הובא מהגרש”ז אוירבך זצ”ל שאפילו בזמן שחזרת הש”ץ תהיה לאחר השקיעה יש להעדיף תפילה עם חזרת הש”ץ מאשר מנחה קצרה. וכן הובא בספר דינים והנהגות של החזו”א פח,ג שלא היה נח לו במקומות שהיו מתפללים מנחה בלא חזרת הש”ץ.
בס' לקט הקמח החדש שם כתב כך:
המנהג לענין מנחה קצרה
ג] מה שכתב הרמ״א שבשעת הדחק שירא להפסיד זמן התפילה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללים עמו מילה במילה, עיין מה שכתבתי בזה לעיל (סי׳ צ אות לה-לח). ובשו"ת המבי״ט (ח"ג סי' קצ) כתב, דבמנחה הנהיגו כן, וכן כתב הבית יוסף (ד"ה כתב הכל בו) כיון דמאחרין. ואין נוהגין כן במדינתנו, אלא רק בקבלת פני החתן לפני החופה, נתפשט במדינתנו המנהג שמתחיל השליח ציבור תיכף לומר בקול רם את ג׳ ברכות הראשונות, ואומרים קדושה, ואומר השליח ציבור בקול לדור ודור, או אתה קדוש עד האל הקדוש, ואחר כך ממשיכים כולם בתפילת הלחש – גם השליח ציבור – עד סוף התפילה, ואחר כך אומר השליח ציבור קדיש תתקבל. ופה אמשטרדם, נוהגים הספרדים כן בכל תפילת מנחה ביום חול ובשבת, ואומרים גם את ג׳ ברכות האחרונות בקול רם. ומזה נתפשט כאן גם בבתי כנסיות של האשכנזים גם בתפילת שחרית, כשאין מנין בתחילת התפילה, כגון שהתאחרו לבוא וכדומה והם ממהרים עתה כדי שיוכלו לסיים בזמן, שנוהגים גם כן שמתפללים ג׳ ברכות הראשונות וג׳ ברכות האחרונות בקול רם.
ועיין בתורת חיים ([סופר] סק"ד) שכתב, שאביו בעל המחנה חיים הנהיג בבית מדרשו בימות החול, חוץ מראש חודש וחול המועד, שהשליח ציבור יתחיל מיד בקול רם ג׳ ברכות הראשונות, יען שמתפללים מנחה סמוך לצאת הכוכבים, ואין כח לבטל מנהג זה. וזה טוב יותר משיתפלל השליח ציבור את תפילת החזרה בלילה, ע״ש. אמנם לדעת האשל אברהם ([בוטשאטש] מהד"ת סי' פט ד"ה עד חצות, מובא בדברינו שם אות יג) מותר לומר חזרת הש"ץ אף לאחר צאת הכוכבים, דאזלינן בתר תחילת התפילה.
אם עדיף שיאמר כל התפילה בקול והציבור עמו
עוד כתב התורת חיים (שם), דהגם דלדעת הפרי מגדים (אשל אברהם סק"ה) לכתחילה ראוי שיאמרו הציבור עם השליח ציבור מילה במילה עד שומע תפילה ומודים, כאשר השליח ציבור אומר בקול רם והם בלחש, מכל מקום אם אין מי שעונה אמן, טוב יותר שיאמר רק את ג׳ ברכות הראשונות בקול רם. ועוד, דעד אחר ג׳ ברכות הראשונות יכולים לכוין ולומר מילה במילה עם השליח ציבור, אבל אחרי זה רבים יקדימו או יאחרו מהשליח ציבור ולא יהיה מי שיאמר מודים עם השליח ציבור, על כן טוב יותר שיתפללו גם את ג' הברכות האחרונות בלחש. ועיין להלן בדברינו (אות ל).
כשיש אחד שעונה אמן
נוהגים כדעת הלחם חמודות (ברכות פ"ד סי' ג אות טו), שאם השליח ציבור מתחיל מיד בקול רם, ממתין הקהל עד שאומר הא־ל הקדוש ורק אחרי זה מתחילים את תפילת שמונה עשרה, והשליח ציבור אומר את שאר התפילה בלחש. עיין שם בלחם חמודות שכתב, דבאופן שיש אחד שעונה אמן, יאמר השליח ציבור את כל התפילה בקול רם והציבור מתפללים עמו, אמנם מנהגינו שגם בכי האי גוונא אומר השליח ציבור את שאר התפילה בלחש כנ״ל, ומנהג זה הוא שלא כהרמ"א ולא כהלחם חמודות (תהלה לדוד סק"א).
במאורי אור (עוד למועד דף קנט ע"ב) כתב, שכאשר יש אחד שעונה יאמרו הכל בלחש, השליח ציבור והקהל, חוץ מהברכה שקודם קדושה שאותה יאמר השליח ציבור בקול רם. ואם אין גם אחד שעונה והשעה דחוקה, מצי השליח ציבור לומר קדושה לבד. ומנהג כזה לא ראינו. עיין בדברינו (סי׳ קט אות י-יג).
