דיבורים בתשמיש

ודאי שמעניין התשמיש.
אני מתנצל על כל התיאור אבל ללמוד תורה אני רוצה.
לומר כמה היא נאה בעיניי וכו?
והאם יש הנהגה לא לדבר מאומה?

אכן חז"ל החמירו בדיבורים שאינם נצרכים בשעה זו.
אך מאידך גיסא יש להזהר מלהחמיר בזה בשטחיות, משום שבהרבה מקרים אין זה חומרא אלא קולא בחיובים אחרים שלו.
עי' בסוג' הזו בנדרים דף כ'. ושם כתב הר"ן דבמילי דתשמיש שמותר לדבר היינו 'כדי לרצותה'. וא"כ כל דיבור בכל נושא שיהיה, אם הוא נצרך 'כדי לרצותה' הרי הוא מותר. וממילא הוא גם מכלל חיוב עונה, ואינו יכול להחמיר ולהמנע ממנו.
ועיי"ש עוד בפירוש הרא"ש בנדרים שכתב דמילי דתשמיש היינו כדי להרבות תאותו. (והיינו כעין הצורך המוזכר ברש"י בנדה יז,א. וכן כל כהאי גוונא. ועי' ברכות סב,א גבי שיחת רב והיה דומה כמאן דלא שריף תבשילא עיי"ש).
וע"ע בדברי הרמב"ן באגרת הקודש בפרק האחרון (בנוסח הנדפס בספר כתבי הרמב"ן ח"ב עמ' שלה. ודלא כטעויות שהדפיסו בכמה נוסחאות אחרות) שכתב בפירוש את הצורך לדבר גם בדברים כעין הדוגמא שהזכרת (ואף יותר מכך, עי' היטב בדבריו). ועי' דלא כתב זאת במקרה שיש צורך מיוחד (כעין דברי הר"ן והרא"ש הנ"ל), אלא המשמעות היא שתמיד זהו חלק מהסדר הטבעי בענינים האלו.
ועיי"ש ברמב"ן כמה מפרט את בניית הקשר ביניהם בדיבורים מכינים. ואכן הדבר פשוט שאין אפשרות לחבר בין בני אדם בלא דיבורים ופנייה ותקשורת ברורה בין אחד לשני.
וע"ע בספר משכן ישראל עמ' ע' ואילך שכתב הרבה פרטים בענינים אלו. ועיי"ש בעמ' עד, שהביא בזה בפירוש מדברי הפוסקים.

החומרא ששמעת שלא לדבר כלל, מוזכרת בסידור יעבץ -ליל שבת. אך שוב, בקלות אפשר לעבור ע"י קיום חומרא זו על חיובים רבים (וממילא החיבור ייפגם, ולא תתקן ע"י המעלה של החומרא הזו).