שאלה:
שאלני אדם שאלה מוכרת ומצויה, שהניח מעילו בביהכ"נ ואדם אחר כנראה לקחו האם מותר לקחת את מעיל ה"גנב בשוגג" ונתעוררתי לכמה פנים בענין.
א) אם נראה אחר זמן שכבר לא ישוב יותר(אחר שיכתוב מודעה) האם ניתן לקחת המעיל שהושאר(זה אותו מעיל בדיוק)מדין עביד אינש וכו' כיוון שהלה או גזלן, או לכה"פ מזיק?
ב) כשיש סיכוי שכן יחזיר דאז בפשטות הגמ' שאסור להשתמש. למאן דס"ל דגזלן בשוגג כה"ג שאינו יודע כלל שמשנה רשות, אמאי לא יעשה דין לעצמו?
האם גזלן שאני יודע שהחפץ יחזור אלי תוך יום, שבוע חודש, וכו' מותר לקחת לו כסף או חפץ (למדס"ל הכי בסימן ד') ומה קורה כשחוזר החפץ חוזרים הדמים שייך כאן "שומא הדר"?
ג) אם לא נחשיבו לגזלן, כמדומני שראיתי בעבר שיש המתירים להשתמש בשל בנותן מדין גבית שכירות. האם אי"ז נהנה ולא חסר? כיוון שיש לו מעיל אי"ז נהנה(וכדמוכח מיש"ש שהביא ש"ך ס"ס רמ"ו (האם יש עוד מקורות?)) וחסר לכאורה לא נחשב אף שהנגנב"קופא" הא כ' רמ"א שס"ג דאף אם מוציאו מביתו, אי"ז חסר אא"כ סכר במקו"א עי' באה"ג שם וגם ע"ז כמדומה, י"ח. או נימא דגם זה חסר וכוונת רמ"א היכא שיש לו בית אחר?
ד) השמטת הפוסקים סברא ש"אומדנא דמוכח" שה"מחליף" מסכים שיטול בנתיים מחמת שהוא אשם וכדומה אומרת "דרשיני" כיוון דחוץ מהש"ך שנ"ח שהתיר לקיחה. אחרים התירו שואל שלא מדעת כשיודע בו שמבכים (כמדומני ראיתי "דרישה" כזה
תודה מראש אם לא קשה לכם כיוון שחסר לי נו"נ בעניינים אלו.
תשובה:
שלום רב,
ראשית, אשאל אותך, מדוע צריך לבתי דינים בישראל, ולא אמרינן עביד איניש וכ"א יעשה דין לעצמו, שהרי ברור לו שהאמת איתו. וי"ל שעביד איניש יש שיטה ברמ"א סימן ד שרק בחפץ המבורר. וי"ח שגם בדמי שכירות שחייב ג"כ אמרינן. וכתב הנתיבות דוקא בדבר שיש בו הפסד אם ילך לב"ד. אמנם דברי הנתיבות נסתרים מהגמרא. ולכן צ"ל שעביד איניש נאמר רק כשחייב לו מעות ואין נידון על החיוב, וחברו מעכב את התשלום ללא סיבה נגדית, אבל אם יש לו סיבה אסור לעשות דין לעצמו. ולכן במקרה שלקח מעיל, אסור לו לגבות שכירות שלא היה מותנה, ולא יכול האחד לפסוק לעצמו לקחת דמי שכירות.
א. בספר פתחי חושן (אבדה פ"ד הערה מד) כתב על דברי כסף הקדשים שאסר לקחת מעיל חילופי תמורת המעיל שלקחו לו, שמא הבעלים אינם מודעים להחלפה ואינם יודעים, וכתב הפת"ח שאם עבר זמן רב, ומסתבר שנודע למחליף שלקח את שאינו שלו, מותר לקחת את המעיל שלו, כיון שמסכים לכך.
ב. אם יחזיר את החפץ בעוד שבוע, יכול בעל המעיל לקחת את המעיל באותו יום ולא צריך להמתין עוד שבוע. אבל שכירות עבור המעיל לא שייך, כיון שאין לוקחים עבור שכירות. ועוד שהמעיל לא קיימא לאגרא, ודין נהנה ליכא לפי דברי הש"ך סו"ס רמו שאם יכול להשיג בחינם אין דין נהנה. ושומא הדרא לא שייך כיון שלא לוקח חפץ אלא תשלום עבור שכירות.
ג. כאמור אין גביית שכירות. יתכן ויש התירו להשתמש בינתיים במעיל של המחליף, שמסתמא מסכים לכך כיון שהוא תמורת המעיל שהוא לקח. וכן משמע בערוך השולחן סימן קלו ס"ב שאסור לקחת מעיל עבור המעיל שנלקח, שמא המעיל שרוצה לקחת אינו של המחליף. ומשמע שאם נראה שראובן לקח את שללי מותר ללי לקחת את של ראובן.
ד. דברי הש"ך בסימן שנח הובאו גם בנתיבות בכמה מקומות וגם במחנ"א. ודלא כהקצות שחולק עליו. אמנם לא קשור לנידון כאן. אם עדיין לא נודע לראובן שלקח את המעיל של שמעון אסור לשמעון לקחת את המעיל של ראובן לכו"ע, כיון שאילו ידע אולי יחליף, ולא יסכימו שיקחו את שלו. ואם עבר זמן ונודע לו ולא בא לידרוש את שלו נראה שלכו"ע מותר לקחת את של המחליף. דוקא שם שאין רשות אלא אם היו הבעלים יודעים שאני רוצה להשתמש היו מסכימים – ונחשב הסכמה בכוח ולא בפועל. אבל כאן כרואה שלקח את של חברו מסכים להדיא שיקחו את שלו. ונחשב כהסכמה ממש.
בהצלחה.
