בס"ד
בהסכם שנחתם למכירת דירה מופיע סעיף המחייב תשלום מוגדר בעד כל יום איחור, אך מופיע בו גם סעיף שהכול על פי היתר עיסקא, ולצד המוכר יש בבית היתר עיסקא כללי, משא"כ לצד הקונה המבין פחות או יותר את ענין ההיתר עיסקא אך אין לו אותה פיזית.
והשאלה: האם זה מספיק? ואם לא מה צריך לעשות?
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
זה לא מספיק. בכדי שהקונה יקבל ריבית על הכסף ששילם (במקרה של ביטול חוזה), די בסעיף של היתר עיסקא שבזה קובעים שהכסף ניתן בתורת עיסקא. אבל, כדי לחייב את הקונה בריבית על פיגור בתשלום, לא די בסעיף של היתר עיסקא, שהרי הקונה מעולם לא קיבל כסף מהמוכר בתורת עיסקא. אלא יש לציין הפנייה להיתר עיסקא שמופיע בו קנין סודר (כך זה ברוב הבנקים, למעט בנק מזרחי) ולעשות קנין סודר בפועל, שהמוכר ייתן לקונה בגד או חפץ מסוים ויקנה בזה חלק בנכסיו ועסקיו של הקונה כנגד יתרת החוב שלו.
אגב, לא מדובר בריבית קצוצה, אלא בריבית מדרבנן בקנס המתרבה במקח וממכר.
מה צריך לעשות עכשיו מבחינה הלכתית וממה צריך להימנע כאשר העסקא נעשתה, והחוזה כבר חתום כפי הנאמר בשאלה, ובפועל ברגע זה אין פיגורים ואף אחד לא מחייב את השני בשום דבר.
המוכר ייתן לקונה בגד או חפץ מסוים ויקנה בזה חלק בנכסיו ועסקיו של הקונה כנגד יתרת החוב שלו ויסכמו שהתנאים עם הקונה הם לפי היתר עיסקא פלוני ולפי החוזה.
אם הקונה מסרב לקבל קניין סודר, תעמוד למוכר האפשרות לביטול החוזה בלבד, במקרה של פיגור בתשלום. במקרה שהמוכר יהיה רשאי לבטל את החוזה, הוא יהיה רשאי לסכם עם הקונה שלא לבטל את החוזה בתנאי שהקונה יקבל ממנו קנין סודר לגבי העתיד וכן יהיה רשאי לדרוש את הריבית שהצטבר בינתיים כתנאי שלא לבטל את החוזה.
השאר תגובה