הרב ייחד עדים בחופה ואחד מהם לא נכח כלל בחתונה

רבני בית ההוראה
כ"ב סיון ה'תשע"ו

שלום רב,

אחרי שקראתי באתר את תשובת מרן הרב עובדיה זצ”ל לגבי חשיבות העדים המיוחדים בחופה, ועל כך שאין הקהל חשוב עדות לאחר שייחדו שניים וכו’, עלתה בי שאלה חשובה-

לא מזמן הייתי עד בחתונה בדרום הארץ, אצל זוג מסורתי אשר רבות מההלכות לא מקיים.
כאשר ישבתי עם הרב המקדש משעה לפני החופה, לא היה עד שני בלעדיי. כמה דקות לפני החופה הגיע אדם אחד, חתם על הכתובה כעד שני והלך לו.
במהלך החופה עצמה, אני הייתי העד היחיד בה ואילו האדם השני החתום ויוחד כעד, לא היה בחופה כלל ולא בקרבתה.
האם בקידושין במקרה כזה תופסים לפי דעת מרן הרב (לפי המתואר בתשובה לדעת הרב אלישיב זצ”ל הם כן תופסים, אמנם רצוני לדעת את דעת הרב עובדיה, ועוד שהזוג ספרדי והולכים ע”פ פסיקותיו).

עוד אומר, לפני החופה בעודי יושב לבד עם הרב המקדש, אמר לי הרב שכיום הרבה רבנים מעדיפים לא לקדש כראוי זוג לא שומר תורה ומצוות, משום חששא שמא בעתיד יהיה בעיות של בגידה וכדומה אצל הזוג וזה יכול ליצור בעיות של ממזרות וכו’ (אולי בחר הרב להגיד לי דברים אלה כדי לרמוז לי על דרכו בחופה זו?).
בכל מקרה ברצוני לדעת, האם יש מקום לפעול בדרך הרב המקדש, היינו לא לקדש כראוי זוג מחשש עתידי? הרי משום חשש אנו נותנים להם לחיות עכשיו בוודאי באיסורא!
אשמח גם להפנייה למקורות אקטואליים בנושא האחרון אם אפשר, תודה רבה.

תשובה:

שלום רב,

על כך שהרב עשה שלא כהוגן, זה ברור. אבל דומני שהוא גם טעה בחושבו שהקידושין לא תקפים. וראה במקורות. אם כי אולי יש מקום לחשוב אם צריך לקדש שוב. אבל מעיקר הדין הקידושין תקפים.

מקורות:

אנסה בעז”ה לעשות איזה סיכום של הסוגיה, כדי שנוכל להסביר מה הדין בסיטואציה הזו.

בדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדות כולם בטלה יש מחלוקת גדולה בראשונים. וישנם שתי שיטות עיקריות. דעת הרמב”ם (פ”ה מעדות ה”ד) שהכל תלוי בכוונת העדים. כלומר, אם רק הכשרים התכוונו להעיד, עדותם כשרה, והפסולים שלא התכוונו להעיד אינם פוסלים את עדות הכשרים. אולם אם יש גם פסולים שהתכוונו להעיד, גם עדות הכשרים בטלה משום שהדין הוא נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. ודעת התוס’ (מכות ו,א) והרא”ש שכדי לפסול גם את עדות הכשרים, צריכים גם ראיה משותפת וגם עדות לפני הבי”ד, כלומר, רק באופן שגם הפסולים העידו לפני הבי”ד מצטרפים לכשרים כדי לפסול אותם לעדות.

בשו”ע (חו”מ סי’ לו סעי’ א’) כתב: “עדים רבים, שנמצא אחד מהם קרוב או פסול, עדותן בטלה. במה דברים אמורים, בזמן שנתכוונו כולן להעיד. אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד, תתקיים העדות בשאר. וכיצד בודקים הדבר, אומרים להם בית דין כשראיתם דבר זה, באתם כדי להעיד או כדי לראות בלבד, כל מי שאמר להעיד באתי, מפרישים אותו, אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול, עדותן בטלה…. וי”א שאפילו כוון לראות כדי להעיד, אינו פוסל אלא אם כן בא לבית דין והעיד, דתרתי בעינן, כוון לראות כדי להעיד, ובא לב”ד והעיד”. וידוע הכלל בדברי המחבר סתם ויש הלכה כסתם. כלומר, דעת המחבר כדעת הרמב”ם שאין צורך בעדות לפני בי”ד כדי לפסול את עדות הכשרים.

וכן הוא גם הכרעת הש”ך שם (ס”ק ח’): “ויש אומרים….הוא דעת התוס’ והרא”ש. ואע”פ שכן נראה ג”כ דעת הרשב”א (ב”ב קיג,ב ד”ה ויש מפרשים),  והר”ן (שם ד”ה נמצאו) ומביאם ב”י לעיל סימן ז’ גבי אין עד נעשה דיין. מ”מ נ”ל עיקר בהא כהרמב”ם והרמ”ה (הובא בטור סעיף ב’) ורש”י ורשב”ם פרק יש נוחלין (ב”ב קיג,ב ד”ה ג’ שנכנסו) דבכיון להעיד לחוד סגי אפילו לא העידו אח”כ, דהא לא אדכר כלל במתני’ או בש”ס דבעינן שיעידו אח”כ, ואדרבה פשטא דמתני’ משמע דבין לרבי ובין לר’ יוסי בכיונו להעיד לחוד נצטרפו”.

נוסיף, שידוע שיטת הריטב”א בשם רבו (קידושין מג,א, והובא גם בקצוה”ח סי’ לו סק”א), שגם אם בממונות יש צורך שיגיעו לבי”ד כדי שיחשבו לכת אחת בשביל שיפסלו ע”י צירוף הפסולים. מ”מ בגיטין וקידושין שהעדים הם לקיום הדבר, אז נגמר עדותם, וגם בלי שיבואו לבי”ד אם נמצא שם קרוב או פסול בטלו הקידושין ולכן יש לייחד עדים בקידושין כדי שלא יצטרפו אחרים (פסולים) לעדותם.

כלומר, מעיקר הדין לדעת הרמב”ם והשו”ע אם יש שני עדים כשרים שראו את הקידושין הקידושין תקפים כל עוד לא הגיעו לביה”ד להעיד גם הפסולים. הסיבה שמייחדים עדים זה בגלל השיטות האחרות.

הסוגיה שמרן עסק בה שנדמה לי שלזה אתה מכוון הוא במקרה שייחדו עדים פסולים שלדעת החתם סופר (סי’ ק’) די בכך שיש עדים כשרים בקהל וזה מועיל מדין “קידושי אומדנא” ראה שם בהרחבה. על זה הביא מרן הגר”ע רשימה ארוכה של פוסקים שחולקים וסוברים שבמקרה כזה לא חלו הקידושין. ראה כאן .

אבל במקרה האמור, לא ייחדו כל עדים, לא יתכן לייחד עד שלא נכח כלל בחופה. לכן לענ”ד זה מקרה שלא ייחדו כלל עדים, שלפי שיטות הראשונים (התוס’ והרא”ש והריטב”א), אם היו עוד עדים (פסולים) שהתכוונו להעיד הקידושין בטלים שהרי נמצא קרוב או פסול וכו’. אולם מעיקר הדין כאמור, לדעת השו”ע הקידושין קיימים, וגם לכאורה בידעבד אין צורך לחשוש שהיו גם פסולים שהתכוונו להעיד, ונמצא שגם לפי שיטת התוס’ והרא”ש הקידושין חלו.

וגם אם נאמר שלאור דבריו תחת לחופה הוא התכוון שלא להעיד בדוקא, לענ”ד לא יעזור לו כלום, המציאות הוא שהוא עד, שהרי אם יזמינו אותו לביה”ד אם הוא ראה קידושין ודאי שהוא יוכל להעיד, ונמצא שהוא ואתה עדים של הקידושין (ורק אם גם חלק מהפסולים התכוונו להעיד כאמור, לדעת התוס’ והרא”ש הקידושין בטלים).

מה גם שלכאורה אינו נאמן לומר שהתכוון לפסול את הקידושין ולברך ברכות לבטלה – שהרי אין אדם משים עצמו רשע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *