האם אדם לא דתי מותר לו לקדש על היין?
תשובה:
שלום רב
השאלה אינה האם מותר לו לקדש על היין, שהרי הוא מחוייב לקדש כמו כל יהודי… השאלה היא האם הוא יכול להוציא אנשים אחרים ידי חובתם. ובזה יש חילוק, אם הוא מחלל שבת בפרהסיה, נוסע ברכב בשבת או שאינו בוש לעשן בפני אנשים אחרים או להשקות את הגינה וכו', הוא אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם, אבל אם הוא מחלל שבת בצינעה בלבד, ומחוץ לבית לא יחלל, ומתבייש שיראו אותו מחלל שבת, הוא יכול להוציא ארחים ידי חובתם.
מקורות:
ראה מה שכתב בשו”ת אגרות משה (או”ח א’ סי’ כג). לענין קדיש והצטרפות למנין שהוא מצטרף. אולם בשו”ת אור לציון (ח”ב סי’ כ’ אות ה’) חולק ולדעתו אינו יכול להוציא את בני ביתו בקידוש, מלבד ההסתייגויות שהביא, וז”ל:
“מחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו”ם לכל דבר ואינו מצטרף לכל דבר שבקדושה וכמו שכתב בפרמ”ג בסימן נ”ה א”א ס”ק ד’ וכן הביא במ”ב שם ס”ק מ”ו וה”ה גם שאינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם. ואף שבשו”ת אגרות משה ח”א סימן כ”ג כתב דמחלל שבת מצטרף למנין לענין קדיש וקדושה והוכיח מהמרגלים שהיו גרועים ממחללי שבת שהיו כופרים עפי”ר הגמ’ בערכין ט”ו ע”א ע”ש. לענ”ד אין ראיתו ראיה דלא הוזכר שם להדיא דהוו ככופרים ויש ראיה לאסור מלשון הרמב”ם בהלכות עירובין פרק ב’ הלכה ט”ז שכתב וז”ל ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא או שהוא עובד עכו”ם הרי הוא כעכו”ם לכל דבריו משמע לכל דבריו ממש ולכן מי שנמצא בבית שהמקדש בו מחלל שבת ואין יכול לעשות קידוש בעצמו יאמר בצנעה קידוש על הפת דהו”ל כמי שאין לו יין שמקדש על הפת וכמבואר בשו”ע בסימן רע”ב סעיף ט’ ע”ש”
עוד הוסיף שם:
“ומכל מקום נראה דאם אותו מחלל שבת מתבייש לחלל את השבת ליד אדם גדול יש להקל בזה ואפשר לשמוע ממנו קידוש ולצאת ידי חובה וכדמוכח במסכת עירובין ס”ט ע”א גבי ההוא דנפק בחומרתא דמדושא כיון דחזחה לר”י נשיאה כסייה אמר כגון זה מבטל רשות וכתב רש”י שם כגון זה שמחלל שבת בצינעא הרי שכיון שהתבייש שיראה אותו ר”י נשיאה כשהוא מוציא מרשות לרשות בשבת אינו נידון כמחלל שבת בפרהסיא”.
