אישתי היתה במשבר נפשי , יצאה עם שתי חברות למועדון לפני שלושה שבועות , שתתה 4 כוסות שתיה , הייתה שיכורה מאוד הכירה בחור במועדון וקיימה יחסי אישות באוטו עמו , אשתי טוענת שלא היתה מודעת למעשה וכי נעשה בגילופין ורק בבוקר הבינה , אינני כהן ומעשה זה נעשה לא במכוון ותחת השפעת אלכוהול האם ניתן להמשיך ?
תשובה:
שלום רב,
ראשית צריכים לדעת לא כל דבר שנעשה בהשפעת אלכוהול יחשב מעשה חסר דעת וממילא האישה אינה אסורה. שהרי חז"ל אומרים מדוע נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר, משום שהרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין, משום שיין מביא את האישה לידי זנות. כלומר, לזנות האוסרת עצמה לבעלה, שזו הרי פרשת סוטה.
חז"ל אומרים אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. כלומר, רוח שטות זו גרמה לו לעבור עבירה, אז מדוע נענש על כך? הרי היה חסר דעת? התשובה היא פשוטה, לא כל אדם שאינו לגמרי צלול בדעתו ייחשב לסדר דעת באותו הזמן. ויש לו די כדי לקחת אחריות על מעשיו על כל המשתמע מכך.
השיכור הינו כשוטה. אולם רק אם הוא שיכור "כלוט" זוהי ההגדרה בחז"ל. ראה בשו"ע (חו"מ סוף סי' רלה): "השכור, מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימות. ואם הגיע לשכרות של לוט, והוא העושה ואינו יודע מה עושה, אין מעשיו כלום והרי הוא כמו השוטה". קיבלנו א"כ את הגדרה מתי מעשיו נחשבים לאונס, דווקא כשכרותו של לוט שאינו מודע למעשיו.
זאת אומרת שאם היא היתה בהגדרה זו, היא נחשבת לאנוסה ודינה כדין שוטה שזינתה שלדעת רוב הפוסקים לא נאסרה לבעלה (שאינו כהן). ראה פתחי תשובה (אבה"ע סי' קעח סק"ז). וראה עוד בשו"ת עמק הלכה ח"א סי' כא.
אולם אני מניח שקשה לך לדעת האם היא אכן היתה בהגדרה זו או לא, או שמא היתה בהשפעת אלכוהול אבל עדיין לא הגיעה לרמה זו של שכרות. לכן לעניות דעתי יש מקום להקל בזה, וזאת מן הטעם שהאישה ממילא אינה נאמנת לומר שזינתה, כמבואר בנדרים צ,ב ובשו"ע שם. ואפילו אם הודאתה שזינתה באה בסיטואציה שאינו נראית כשקר שאמרה שמא עיניה נתנה באחר, בכל זאת דעת כמה פוסקים שבכל זאת אינו נאמנת וכדברי החתם סופר עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דברי חז"ל ואם חז"ל אמרו שאינה נאמנת משום שעיניה נתנה באחר, כך יש לנו לומר.
הרחבת וביאור הדברים הנ"ל:
לגבי עצם רמת השכרות הגורמת להגיע לרמה של "שוטה" שפטור מן המצוות באותה העת. יש סוגיה מפורשת בעירובין (סה,א) שכור שהגיע לשכרותו של לוט פטור מן המצוות ואם עשה עבירה אינו נענש עליה, ואם נדר הנדרים לא חלו. ומבואר שאם לא הגיע לרמת שכרות כזו, הרי הוא כפקח לכל דבר.
הרמב"ם (סוף פרק כט מהלכות מכירה) כתב כך: "השכור מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנותיו קיימין, ואם הגיע לשכרותו של לוט והוא השכור שעושה ואינו יודע מה עושה אין מעשיו כלום והרי הוא כשוטה או כקטן פחות מבן שש". כלומר, זה ההגדרה של כשרותו של לוט.
יחד עם זה בהלכות אישות לגבי קידושין (נפסק בשו"ע אבה"ע סי' מד סעי' ג'): "שיכור שקדש, קדושיו קדושין אפילו נשתכר הרבה, ואם הגיע לשכרותו של לוט, אין קדושיו קדושין. ומתיישבין בדבר זה". כלומר, מעיינים היטב מה היה מצבו באותו זמן. ובהלכות גירושין כתב (שו"ע שם סי' קכא סעי' א') : "השיכור, שהגיע לשכרותו של לוט, ואמר כתבו, אין כותבין. ואם לא הגיע, הרי זה ספק". משמע, שאפילו לא הגיע לשכרותו של לוט, יש ספק. וראה בטור שגרס אחרת כדי שדבריו הרמב"ם לא יסתרו את הסוגיא בעירובין. ומשמעות גרסתו היא, שאם יש ספק האם הגיע לכשרות כזו או לא, הרי היא ספק מגורשת. ואילו לגירסת הבית יוסף משמע שאפילו אם ודאי לא הגיע לרמה כזו, יש ספק. האחרונים במקום הרחיבו בנושא, ואבל העיקרון הוא כמעט ברור שבאופן עקרוני צריך להגיע לרמת שכרות של לוט, אלא שגם לפני כן כבר מסתפקים האם הגיע לרמה כזו או לא, ולכן גם בקידושין כתב "ומתיישיבם בדבר זה".
וכך סיכם את הנושא הגט פשוט (שם ס"ק ה'):"ומ"מ יראה דע"כ לא מספקא להו דאם הגיע לשכרותו של לוט הוי ספק אלא כשהוא שכור שנשתכר הרבה ואינו יכול לדבר בפני המלך ועושה מעשים מכוערים שאם לא היה שכור לא היה עושהו אע"פ שיודע מה שהוא עושה בהא דוקא מספקינן אבל אם אין אינו אלא שתוי יין דיכול לדבר בפני המלך כל כה"ג לאו ספק הוא כלל לכו"ע וקידושיו קידושין גמורים וגיטו גט גמור, ונזירותו נזירות ודאי".
הייתי אולי מוסיף נקודה נוספת. לגבי "שוטה" יש כידוע שוטה באופן כללי. ויש שוטה לדבר אחד. כלומר, בתחום מסויים הוא מתנהג כשוטה. הדין הוא שלגבי אותו דבר אנו מחשיבים אותו לשוטה, ולגבי שאר הנושאים, יש דיון איך להחשיב אותו, ראה בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' קכ). לכן אולי היה מקום להעלות אפשרות נוספת.
יתכן שאישה כזו, שהיא תחת השפעה ניכרת של אלכוהול, יצירה גוברים, והחסמים הטבעיים והערכיים, רופפים… אולי ניתן לומר את מה שחז"ל אומרים (כתובות נא,ב) "יצריה אלבשיה" כלומר, לאחר שאונסים אותה, לפעמים היצר גובר בשלב מסויים זה נעשה מרצון, שגם זה דינו כאונס משום שהיא אנוסה ליצר שלה. ואם כך, אפשר שבמקרה כזה "יצריה אלבשיה" מגיע קצת קודם.. אבל אין לי כל ראיה לסברא זו.
לכן, אם אתה חושב שהיא הגיע לרמה כזו של שכרות שהגדיר הגט פשוט: "שאינה יכולה לדבר בפני המלך ועושה מעשים מכוערים שאם לא היה שכור לא היה עושהו אע"פ שיודע מה שהוא עושה". אתה זכאי להנות מהספק, ובכך להותירה בחזקתה – חזקת היתר לבעלה.
האם להעמידה על חזקת שפויה
אלא שיש לעיין האם ניתן להעמידה על חזקתה. או שמא כנגדה יש חזקה שהיא בריאה ובדעה צלולה, ולא שיכורה. ראה ביבמות לא,ב בסוגיא של בר שטיא, שהיה עתים חלים ועתים שוטה, ומכר קעקע ואמרו שמספק אם באותה שעה מעמידים את הקרקע בחזקתו. והקשו שם תוס' (ד"ה מדוע לא מעמידים את בר שטיא על חזקתו כפי שהוא כעת. ותירצו, שמאחר שהוא עתים חלים עתים שוטה לא ניתן להעמיד אותו על חזקתו. משמע שבאופן כללי, ניתן להעמיד אותו על חזקת שפיות.
עי' בפתחי תשובה (סי' קכא סק"ט) שהביא משו"ת פרי תבואה שדן אודות אדם שציוה לכתוב גט ולאחר מכן הסתפקו האם הוא עדיין שפוי בדעתו, וצירף חזקה שהוא בחזקת שפוי. והובא גם בשו"ת אחיעזר (ח"א סי' כח אות י"ב).
ואם כך יש לומר גם לגבי שיכור שיש ספק אם הגיע לשכרותו של לוט, שפסק בשו"ע שהוא ספק, משום שכנגד חזקת אשת איש שיש לאשה, יש חזקת בריא שאינו שיכור. וצ"ע.
אלא שיש להעיר מלשון הרמב"ם בפ"ב מגירושין הי"ד: "מי שהיתה רוח רעה מבעתת אותו ואמר כשהתחיל בו החולי כתבו גט לאשתי לא אמר כלום מפני שאין דעתו נכונה ומיושבת, וכן השכור שהגיע לשכרותו של לוט, ואם לא הגיע הרי זה ספק". לשון זה שונה מכל המקומות ברמב"ם שהדין הוא ספק. בכל מקום שיש ספק בהלכות גירושין כתב הרמב"ם הרי זו ספק מגורשת. ואילו כאן זה המקום היחיד בו כתב הרמב"ם הרי זה ספק. ולענ"ד נראה שהרמב"ם כאן דן בכלל במקרה שהאיש ספק שיכור ועדיין לא גירש, והשאלה האם הוא ראוי לגרש או לא, לכן כתב הרי זה ספק. כלומר, עדיין אין כאן חזקת אשת איש. אולם עדיין אין להוכיח שלא אומרים חזקה שהוא שפוי, משום שבהרבה מקומות אנו מוצאים שמחמירים בספקות משום חומרא דאשת איש.
ראה בספר משפטי הדעת שהובא בסופו תשובות האחרונים בענין הגט מקליווא, שהיה פולמוס גדול אם להכשיר את הגט מחמת הספק האם היה הבעל צלול בדעתו או לא. ובסי' לא הובאה תשובת ה"ר יוסף משטיינהרט דן בהרחבה גם בחזקה זו שהאיש בחזקת בריא וצלול בדעתו.
אולם נראה לומר ששיכור דומה יותר לעתים חלים עתים שוטה שלא שייך בו חזקה זו. עי' בגיטין ע,ב: "אמר רב יהודה אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים, ורמז ואמר כתבו גט לאשתי – הרי אלו יכתבו ויתנו, ותניא ראוהו מגויד או צלוב על הצליבה, ורמז ואמר כתבו גט לאשתי – הרי אלו יכתבו ויתנו הכי השתא, התם דעתא צילותא היא, וכחישותא הוא דאתחילה ביה". וכתבו שם התוס' ד"ה התם: "לא ידע רבינו יצחק עד מתי יחשב דעתא צילותא דליכא למימר דבדקוהו בשעת נתינת הגט דאם כן לא הוה פריך מידי לרבי יוחנן ושמא עד שיודע שנטרפה דעתו יחשב דעתא צילותא".
כלומר, אדם רגיל שיש ספק האם דעתו צלולה או לא, אנו מעמידים אותו על חזקתו שהוא בריא, ואם גירש הגט כשר. וראה שם סי' קכא בב"ש ס"ק ה' שבנשתתק מחמת חוליו אפילו אם לא בדקו אותו בדיעבד הגט כשר. כלומר, יש לו חזקה שהוא בריא לתלול בדעתו. אבל בשיכור שיש ספק האם הוא שיכור כלוט, מצאנו כאמור, שהדין הוא ספק, משמע שכאן לא מעמידים אותו על חזקתו. ושמא הטעם הוא משום שאדם ששותה כמות כזו של יין שיש מקום להסתפק אם הגיע לרמת השתכרות כלוט או לא, דינו כעתים שוטה שאין מעמידים אותו על חזקתו משום שהוא צפוי להשתנות בכל עת.
כבוד הרב:
ארצה לתת לך יותר פרטים שיעזרו לך להבין את נושא השיכרות ואת מבנה האישיות של אישתי.
אישתי היתה במשבר עמוק לדבריה שאני מאמין לה , מצוקה רגשית ממני כפיתי עליה ילד שלישי בניגוד לרצונה והרגישה נואשת ממש אומללה .
אני ישנתי אצל הוריה עם ילדינו והיא היתה אמורה לישון בבית שלנו .
היא אחותה ובת הדודה באו בלילה והתחילו לשתות , הוחלט שהן יצאו לבלות , אישתי התקשרה אליי לא עניתי כי נרדמתי.
השקר הראשון של לצאת ללא ידעתי החל…
במועדון אישתי שותה עוד שתי כוסות אלכוהול , המשקה שם חזק מאוד .
אישתי מכירה בחור ללא כוונות כלשהן על הבר , היא אומרת לו שהיא נשואה והשיחה זורמת .
אישתי לא רוצה שיראו אותה מדברת עם גבר זר אומרת לו בוא נצא החוצה , שם הוא מנשק אותה ומרגע זה אין לאישתי שום יכולת שיפוטית ומנגנון שיכול לעצור אותה , משם אין קו מחשבה כלשהוא , אין הרהור , אין מעצור , שאלתי אותה מה רמת השכרות שלך אמרה 70%, אילולא שוטר היה תופס אותה נוהגת היה עוצר אותה על נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
כבודו , השילוב של המצב הנפשי של האלכוהול של הנתונים לעיל האם ניתן לשפוט אותה על סמך זה ?
תודה שבת שלום
המצב הנפשי ברור שאינו רלוונטי כלל וכלל לנושא זה. וגבי השכרות עמה, ראה שוב בתשובה שהרחבתי מעט יותר.
השאר תגובה