האם צריך לחשב בשיעור כא"פ דמצה גם את זמן הלעיסה של המצה, מבלי שהוא בולע עדיין את המצה?
אשמח לקבל מקור לדין זה. ואשמח לקבל את התשובה במייל. תודה רבה.
תשובה:
שלום רב,
בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' קעג אות ה') נשאל ע"י תלמידו הגרש"א שטרן שליט"א בזה, והשיב לו שמשערים כבר שהמצה נמצאת בין החניכים, וכך כתב שם:
ה. ואשר שאל דמאימתי מחשבין שעורא דאכילת פרס באכילת מצוה ואיסור אם משעת לעיסה או רק משעת בליעה.
לענ"ד הדברים ברורים, דבאיסורים שמשערים בהנאת גרון דהלכה כר' יוחנן בחולין ק"ג ע"ב וכאשר פסק הרמב"ם פי"ד מה' מאכלות איסורות, וקאמר הש"ס שם דמה שבין החיניכם מצטרף לשיעור כזית, וז"ל המאירי שם אבל מה שעל החנכיים והוא החיך והוא המקום שטועם מצטרף למה שבלע שאין חיוב אלא בהנאת גורן וכו' יע"ש, א"כ פשיטא כיון דהתחיל משם אכילת האיסור מתחיל משם גם דין צירוף אכ"פ, וכן הוא באכילת מצוה דההסכמה ג"כ הנאת גרון, ודברי מחצית השקל סי' תע"ה תמוהים בזה, כאשר העיר בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' ר"נ, איברא בבהמ"ז או באכילת יוה"כ דדעת מרן הח"ס הנאת מעיים משום יתובי דעתא ודאי מתחיל השיעור אח"כ ועיין חי' ח"ס חולין ק"ג שם דעתו דגם הנאת מעים מתחיל מיד אחרי הבליעה עוד לפני הקיבה יע"ש וא"כ משם מתחיל אכ"פ באותם שדינם הנאת מעים, ובגוף חי' של הח"ס אין המדובר כאן כנלענ"ד.
צר לי, אך כותב התשובה לא ראה את דברי פוסקי זמננו שמחשבים את זמן שיעור המצה מהבליעה ולא מהלעיסה.
הנה המקורות:
– שבות יצחק פסח עמוד רלד בשם הרב אלישיב. אם כי ישנם שטוענים שהרב אלישיב הורה מהלעיסה ולא מהבליעה (כך העיד לי תלמידו רבי יוסף שרגא שיינברגר)
– הגדת קול דודי בשם רבי משה פינשטיין
– שו"ת אור לציון ח"ג פט"ו אות יג מדברי הגרב"צ אבא שאול זצ"ל
– וכך שמעתי בעצמי ממרן הגאון ר' חיים קניבסקי, שמחשבים מהבליעה ולא מהלעיסה. ודעת הרב וואזנר היא יחיד.
שמואל ברוך גנוט
השאר תגובה