לכבוד הרבנים שלום,
הנושא סבוך, ואפרט אותו בנקודות.
קניתי דירה מ"הקרן לטיפול בחסויים" לפני כ – 6 שנים. הדירה הועברה ע"י בית משפט לרשות הקרן, למכירתה – להחזר כספים וחובות ולהמשך טיפול (סיעודי) בגברת בעלת הדירה. לאחר שרכשתי את הדירה והחלו העברות הכספים הובא לידיעתי שהדבר לא היה על דעת בנה של הגברת, שלא היה בקשר עם אימו (אני מנחש שלא היו בקשר במשך מספר שנים).
לאחר שהבנתי זאת טלפנתי אל בנה, הזדהיתי ויעצתי לו להתיעץ עם עורך דין, לברר את אפשרויותיו.
זה היה הקשר היחיד שלי עם בנה של הגברת, כשלאחר מכן, משכנים נאמר לי שהם שמעו שהוא ל"ע התאבד.
בעת ביצוע הקניה פעלתי מרצון תמים לעשות טוב, לא חשבתי שיש בעיה עם כזו קניה וכיום ברור לי שלא כך הדבר, הרצון שלי לקנות את הדירה הונחה לא רק מהרצון ברכישה עצמה, אלא גם מרצון לשמור רכוש בבעלות יהודית (הדירה בעיר מעורבת).
רכשתי את הדירה מעט מתחת להערכת השמאי, כאשר הצעתי היתה ההצעה הגבוהה ביותר. (ויש לציין שערך הדירה עלה מאז)
אשמח לשמוע האם אני גזלן או שמא מכירת הדירה ע"י "הקרן לטיפול בחסויים" כבאי כוח בעליה היתה כדין (בטאבו הדירה היתה רשומה 50% על שם האישה ו – 50% ע"ש בעלה המנוח ובוצעה איזו העברת בעלות ע"י אותה הקרן כדי שכל הדירה תהיה על שם הגברת החסויה).
בנוסף – אם הדבר לא היה כדין – איך הרבנים יציעו לי לנהוג כיום, במיוחד אם חו"ח אכן בן האישה אינו בין החיים.
בתודה רבה
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
הדירה היא בבעלותך ואין בכך שום בעיה.
מקורות:
גם לפי ההלכה בי"ד צריך למנות אפוטרופוס לאדם שאינו יודע לדאוג בעצמו לצרכיו ולמכור קרקעות כאשר יש הכרח בכךבמחיר המקסימלי שניתן לקבל. עיין שו"ע חו"מ סי' רצ סעיף יא וסעיף כז. על פי הלכה התפקיד למנות אפוטרופוס מוטל על בית דין ולא על בית משפט, אבל, כאשר זו הברירה היחידה, ניתן גם באמצעות בית משפט.
גם אם מחצית מהדירה הייתה בבעלות בעלה המנוח, היורש היחיד הוא הבן, וניתן לראות בהסכמתו שבשתיקה לרכישה כהסכמה. עיין נתיבות סי' פא סק"ד ששתיקה כאשר נעשה קנין, דינה כהסכמה. כל שכן, במקרה זה שהבן היה אמור להבין תקנה שאם לא יתנגד תקנה את הדירה ולא תהיה לו אפשרות חוקית לבטל את המכירה.
