שלום רב למשיב,
שוב ישר כוח על זיכוי הרבים והעבודה הקדושה שלכם.
יש לי מס שאלות שאני מקוה שלא יטריחו מדי:
1.אני שם לב שבעת תפילות בציבור ישנם רבים (איניני בא חלילה לקטרג על עם יראשל קדושים) אשר בעת חזרת השץ והקדושה נאלמים דום ומתמתחים כיאה לרגע קדוש זה אך בעת אמירת הקדיש מרשים לעצמם להתהלך בחופשיות,לדבר,לקרוא מתוך ספרים ולכן שאלתי היא כזו-מהו המשקל של הקדושה לעומת הקדיש? מה חמור יותר?
2.מה יש לכוון בעת נתינת 3 הפרוטות ב'ויברך דוד'? והאם 3 פרוטות הכוונה ל3 מטבעות או שמא 3 פרוטות כימי קדם (כ15 אג הפרוטה)?
תשובה:
שלום רב.
1. בעיקרון קדיש חשוב יותר מקדושה, ומשום כך מבואר בפוסקים שאדם הנמצא במצב שיש לו שני אפשרויות או לשמוע קדושה או לענות לקדיש, עליו לענות לקדיש ולא לשמוע קדושה. וכן מצינו בקדיש שהאומרו נחשב כעומד לפני המלך, ולכן כתבו הפוסקים שאין לעבור לפני האומר קדיש וכן על האומרו לפסוע ג' פסיעות לאחור בסיימו את אמירת הקדיש. אמנם על אף חומרתו וחשיבותו של הקדיש לא נאמר בו דין שעל העונים לעמוד במקומם בהצמדת רגליהם כשם שנאמר על העונים קדושה, וטעם הדבר מפני שבקדושה אנו אומרים שאנו מקדשים את שמו כשם שמקדשים המלאכים, ולכן אנו מצמידים את רגלינו כדי להידמות למלאכים, אך בקדיש אין אנו מקדשים כמו המלאכים אלא מקדשים באופן המיוחד לכלל ישראל.
2. יש לכוון לשם קיום מצוות צדקה, וראה כאן כמה צריך ליתן כדי שייחשב שיעור 3 פרוטות.
מקורות:
לענין חשיבות עניית הקדיש, אמרו חכמים בשבת קיט,ב שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דינו, וכן מובא בגמרא בברכות דף ג,א שכשעונין בבית הכנסת 'אמן יהא שמיה רבא', הקב"ה מנענע בראשו ואומר 'אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם'. וכן מצינו במדרש עשרה הרוגי מלכות שסח שר הפנים לר' ישמעאל שיש חדרי חדרים שיש בהם אוצרות של איגרות שכתובים בהם צרות משונות לעם ישראל, ובכל יום מתחדשים עליהם גזרות קשות, וכשישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונין 'אמן יהא שמיה רבא' אין מניחים לצרות אלו לצאת מחדרי חדרים.
ובמשנה ברורה סי' נ"ו סק"ו מובא שיש להקדים עניית קדיש על פני עניית קדושה. ושאין לעבור לפני האומר קדיש מובא בשערי תשובה סי' נ"ו סק"א, ובטעם פסיעת ג' פסיעות בסוף אמירת הקדיש ראה בשולחן ערוך סי' נ"ו סעיף ה' ובכף החיים שם ס"ק ל"ז ע"ש בדבריו.
לענין טעם העמידה בקדושה ראה בתרומת הדשן סי' כ"ח הובא בבית יוסף סי' צ"ה.
