כיצד מותר להיות ערים בליל שבועות ולבטל עונג יום טוב

רבני בית ההוראה
ג' סיון ה'תשע"ג

כתוב ברמ”א בסי’ ר”צ שאסור לאדם שרגיל לישון בצהרים לבטל את השינה בשבת בצהרים כיון שזה עונג ואין לבטל מעונג שבת. ולפי זה התקשתי כיצד נוהגים כלל ישראל להיות ערים בליל שבועות והלא כולם רגילים לישון בלילה ויש בזה מיעוט בעונג יום טוב.

תשובה:

מצינו בכמה מקרים שמותר לאדם לצער את עצמו בשבת בדבר אחד כאשר נגרמת לו שמחה מחמת כך בדבר אחר, וגם בענין הזה, כיון שיש לאדם עונג בכך שזוכה לקיים את מנהג ישראל ולהיות ער בליל שבועות וכן יש לו עונג מכך שלומד תורה מותר לו לעשות כך אף אם נמנע מעונג של השינה. טעם נוסף אפשר לומר שדברי הרמ”א הנ”ל אמורים רק אם מבטל את השינה בצהרים, אך אם משנה את זמן השינה ובוחר להיות ער בלילה ולישון בבוקר אין בזה ביטול העונג אלא שינוי הסדרים. אמנם למעשה מסתבר שאדם שאין לו שמחה מהיותו ער בלילה אלא עושה זאת בלית ברירה כדי לא להתבייש מחבריו/ילדיו וכדו’ מבטל בזה מצוות עונג ביום טוב ועליו ללכת לישון.

מקורות:

המנהג להיות ערים בליל שבועות כבר הובא במגן אברהם סי’ תצ”ד סק”א ונאמרו בו טעמים רבים. אמנם יש לדון אם אין עוברים בכך איסור שמבטלים את מצוות העונג ביום טוב, ובאמת מצינו כעין זה גם בגדולי התנאים שהיו מסובים בליל הסדר בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שהגיע זמן קריאת שמע, ומבואר שגם בשביל מצוות סיפור יציאת מצרים ביטלו שינה בליל יום טוב מעיניהם.

אמנם יש לדון בכל זה דלכאורה דין השינה בשבת הוא מצד עונג שבת, ולא מצינו מצוות עונג יום טוב אלא ‘שמחת יום טוב’ וכך משמע בלשון רש”י בביצה לז,א שכתב ‘עונג שבת ושמחת יום טוב’. וכך הביא האבודרהם (בהלכות מעריב של שבת) בשם אחד הראשונים שאין מברכים על נר של יום טוב כיון שלא מצינו מצוות עונג ביום טוב אלא בשבת. וכן מצינו גם בפני יהושע בסוף מסכת ביצה ובפתחי תשובה יו”ד סי’ של”א סקי”א ובעוד אחרונים שאין יו”ט קובע למעשר כשבת כיון שאין מצוות עונג יום טוב.

אך בפשטות לשון הפוסקים משמע שיש מצוות עונג ביום טוב כמו בשבת, כך משמע בלשון הרמב”ם (הלכות יו”ט פ”ו הלכה ט”ז) שכתב וזה לשונו: “כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה’ מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש, וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת, וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד, וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לעבודה זרה”.

וכך כתב הטור בהלכות יו”ט (סימן תקכ”ט) “מצות יום טוב לחלק אותו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה ואף על פי שצריך כל אדם לצמצם יציאותיו אל יצמצם בהוצאת י”ט וצריך לכבדו ולענגו כדרך שמענג ומכבד השבת”. וכך כתב הבית יוסף בשולחנו הערוך שם בסעיף א’ “וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת”, וכן כתבו הביאור הגר”א והשולחן ערוך הרב שם. וכך כתב גם ספר המנהיג סימן צ”ו שיש מצוות עונג ביום טוב (ואולי כך משמע גם משם הספר ‘עונג יום טוב’)

אמנם בסימן רפ”ח מבואר שמותר להתענות תענית חלום בשבת כיון שנפשו עגומה עליו וזה עונג דידיה, ואף שבשבועות מצינו שאסור לעשות כן כיון שבעינן חציו לכם, היינו כיון שיש דין מיוחד של אכילה בשבועות, אך לא מצינו דין מפורש על שינה.

וצריך לומר שכיון שיש לאדם שמחה בכך שמקיים את המנהג ולומד תורה בלילה אין לו צער מכך שאינו ישן ולכן מותר לעשות כך, וכך כתב המהר”ל בגבורות ה’ פרק נ”ג בביאור טעמם של התנאים שהיו ערים כל ליל הסדר וסיפרו ביציאת מצרים וכן כתב בשיירי טהרה (מערכת י’ אות כ”ו) כשדן איך מותר להיות ניעור כל הלילה בשבת וימים טובים, ועיין עוד בשו”ת לב חיים סימן קפ”ח מה שכתב לדייק בזה מדברי האבן עזרא בפרשת יתרו פי”ט פסוק י”א.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *