לכבוד הרבנים שליט"א שלו'
1)האם במקום שיש רוב חילוני דנינן ליה כרוב גוים לענין להחזיר אבידה (אפילו שיודעים שזה של יהודי שומר תורה ומצוות)
2)במקום שגוים מנומסים ומחזירים אבידות האם אין את הדין של רוב גוים או שאין לחלק
3)מה הדין במקום שיש הרבה תיירים גויים אבל אין דרכם להרים כזה סוג אבידה וגם אין הדרך שזה נפל מהם (כגון בקבוק של תינוק וכדומה )
תודה רבה מראש על התשובות
תשובה:
נקדים הקדמה קצרה: המוצא אבידה במקום שרוב גויים מצויים שם הרי אלו שלו, משני טעמים: א. משום שתולים אנו שהאבידה נפלה מגויים ואבידת גוי מותרת (טעם זה שנוי במחלוקת אם אפשר לסמוך עליו להלכה, ראה מקורות) ב. גם אם יודעים אנו שהאבידה נפלה מישראל אנו מניחים שהוא מתייאש מכיוון שיש רוב גויים במקום זה. סיבת הייאוש – בדבר שאין בו סימן ברור שמתייאש, ובדבר שיש בו סימן אפשר לומר משום שני סיבות או משום שתולה האובד שימצאנה גוי ולא ישיב לו או משום שתולה שהמוצא יתלה שנפל מגוי ולא ישיב. ויש נפקא מינא בזה וכפי שיתבאר להלן.
יש הבדל בין הטעמים: לדוגמא- באופן שיודע שנפל מישראל בהכרח אנו צריכים לייאוש הבעלים בכדי שיהא מותר לקחתו, ולהפך כאשר ידוע שהבעלים לא התייאשו או שהרים את החפץ קודם ייאוש הבעלים וכבר נתחייב בהשבתו מוכרחים אנו לטעם הראשון ולפי"ז כשידוע שהאבידה של ישראל חייב להחזירה לבעליה.
לפנים משורת הדין אם נתן ישראל סימן (או שיודע שנפל ממנו) צריך להחזיר לו, ונחלקו הפוסקים אם כופין על לפנים משורת הדין.
בנוגע לשאלות הספציפיות:
- באופן שיש רוב חילונים במקום, אם זהו דבר שאין בו סימן הרי אלו שלו ואם מדובר בדבר שיש בו סימן אם אינו יודע ממי זה נפל יש להקל שאינו צריך להכריז. ובאופן שיודע שזה נפל מיהודי שומר תורה ומצוות – אם הוא במקום שיש אומדן דעת שהתייאש כגון שיש שם הרבה אינשי דלא מעלי הרי אלו שלו, ובאופן שאין אומדנא זו יש לדון, ועיין במקורות שהרחבנו והבאנו את הטעמים ואת דעות פוסקי זמנינו בזה, ואם הרים את האבדה לפני שהבעלים נודע לו עליו להחזירה לו מספק.
- אף במקום שגויים מנומסים ומחזירים אבדות ואפילו אם החוק מחייבם לעשות זאת, הרי אלו שלו.
- אם מדובר בספרים שאף אם ירימו אותם הגויים יגיעו בסופו של דבר לידי ישראל חייב להכריז, וכן בתפילין וכדומה, אך אם מדובר בדבר שאין דרכם להרים כלל אף שברור לכולם שזה חפץ שנופל אך ורק מיהודים לכאורה פטור מלהשיב, וכן אפילו בחפץ שדרכם להרים אך לא יחזירום בהכרח ליהודים פטור מלהשיב, וראה במקורות שהרחבנו.
מקורות:
הדין במצא במקום שרוב עכו"ם מצויין: בבא מציעא דף כ"ד ע"א שו"ע חו"מ סימן רנ"ט סעיף ג'.
הטעמים: משום ייאוש או גם משום דתלינן ברוב?
בט"ז שם כתב דעיקר הטעם משום יאוש בעלים וכן הסכים בשב יעקב (אה"ע סימן כ'), ובדברי חיים דיני אבדה ב' ובדברי משפט רנ"ט סק"ג כתבו דנחלקו בזה הראשונים בסוגיא ובמהרש"א כ"ד ע"ב ובחידושי חת"ס (ב"ב כ"ג) הסכימו לדעת הט"ז. ונפק"מ אם נתן סימן או שיודע שנפל מישראל או בגוונא דיאוש שלא מדעת וכו'. ובסמ"ע שם כתב דב' הטעמים נכונים (סק"ו וסק"ט וכ"כ בפרישה שם).
מדוע מתייאש?
בדרוש וחידוש להגרעק"א שם כתב שצריך את שני סיבות משום דתולה שימצאנו גוי ולא יחזיר לו ועוד דהמוצא לא יכריז משום דיחשוב שנפל מגוי, ולפי"ז באינשי דלא מעלי אינו כן אך לשון הרמב"ם דסבור שימצאנו גוי ומשמע שבטעם זה לבד סגי ועיין בזה באריכות בבירור הלכה שבספר משפט האבדה להגר"מ גרוס (סימן רנ"ט).
אם צריך להחזיר לפנים משורת הדין:
עיין שם בשו"ע וברמ"א ובקצוה"ח ובפתחי תשובה שם ובסימן י"ד ואכמל"ב.
מקורות לתשובות:
1. מצד הטעם דתלינן שנפל מהרוב אם מדובר באוכלי נבלות להכעיס שאין חיוב להשיב להם אבידה אם ידוע שנפל מהם פטור, אך כבר דנו הפוסקים בזמן הזה אם יש להחשיבם כתינוקות שנשבו ואכמל"ב, ומצד הטעם הנוסף שהזכרנו שיש ייאוש בעלים- לכאורה הדבר תלוי מדוע מתייאש שאם הטעם מכיון שתולה שימצא גוי שלא יחזיר לו הוא הדין במי שאינו שומר תו"מ (אמנם בספר השבת אבידה כהלכתה פ"ב בהערה הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל דייתכן שדבר שאינו כסף מחזירים הם בד"כ למשטרה אך הביא בשם הגר"נ קרליץ והגר"ח קנייבסקי שליט"א שלא חילקו בזה) אך אם הטעם משום שמתייאש מכיון שאומר לעצמו שהמוצא יתלה ברוב גויים אם נאמר שחייב להשיב אבידה למי שאינו שומר תו"מ לא שייך טעם זה, וכבר הבאנו שבדו"ח להגרעק"א (ב"מ דף כ"ד) כ' דבעינן לשני הטעמים).
ולפיכך במקום שיש אומדנא ברורה שהתייאש או באופן שיש לצרף הטעם שאין צריך להחזיר האבדה כגון שאין ידוע ממי נפל יש להתיר ליקח לעצמו ובלא"ה יעשה שאלת חכם. ועיין באגודת אזוב בקונטרס הסימנים ובספר לחם שמיים פ"ב מ"ח, וראה בספר משפט האבדה (סי' רנ"ט בירור הלכה אות ח' שהאריך בזה) ועיין עוד בספר השבת אבידה כהלכתה (פ"ב הערה י"ז) וראה עוד בקובץ מבית לוי ח"ו תשובת הגר"ש ואזנר שליט"א בזה.
ולענין אבדת חילוני- עיין שם הערה ט"ז ובקונטרס השבת אבידה שם מהגר"מ פיינשטיין ובחזו"א יו"ד סימן א' ס"ק ו' וסימן ב' ס"ק כ'.
2. בשו"ת דברי מלכיאל ח"ו סימן ע"ו האריך בענין מקום שחוק המדינה מחייב להחזיר אבדות והעלה שפטור מלהשיב. וביאר בזה דלא מבעיא אם טעם היאוש משום דהמוצא יתלה בשל גוי ולא יחזיר ודאי פטור שהרי טעם זה שייך גם כאן וגם אם הטעם משום דיתלה דימצאנו גוי, ביאר שם באורך דדוקא בישראל שמכריז אינו מתייאש משא"כ כשיש הרבה גויים בעיר אף שדרכם להחזיר מכיון שאין להם חיוב מתייאש, וק"ו בנידון דידן דרק מצד הנימוס וכו' מחזירין.
3. ברמ"א שם "י"א דאם אבד ספרים לא מייאש מיניה אפילו במקום שרובו גויים". והוא בשם הגהות מרדכי והביא ראיה מהא דישראל כרו ליה וישראל סכרו ליה (ב"מ כ"ד ע"ב). וכ"כ הריטב"א בשיטמ"ק, ובפתחי חשן הלכות אבידה פ"ג הערה ח' כתב דה"ה בתפילין וטלית וכדומה וראה לענין מזוזה באורך בספר משפט האבדה להגר"מ גרוס שליט"א בסופו (סימן ד') בעניין מזוזה הנמצאת בעיר שרובה גויים והאריך בזה, והנה לכאורה הוא הדין במציאות שבד"כ נופלות מיהודים שומרי תו"מ כגון מחברת חידו"ת וכדומה אך לאחר העיון בדברי הריטב"א הנ"ל ובדברי הגהות מרדכי נראה ברור דאי"ז כך וז"ל הריטב"א שם "מהא שמעינן שאותם ספרים שגונבים גנבים מיהודים ומוכרים לישראל אחר שיש לו להחזירם לבעלים בדמים שנתן דלא מתייאשי מינייהו כיון דידעי שסופן לבא ליד ישראל שכל דבר שסופו לבא ליד ישראל לא מייאשי ומכל מקום נותן הוא דמים מפני תקנת השוק שלא ימנעו מליקח מן הגנבים וישתקעו ברשותם" וכן משמע בהגהות מרדכי שם שדוקא בדבר שבהכרח יבוא בסופו של דבר לישראל משום שיבינו הגויים שהוא בר ערך לישראלים וימכרו אותם בדמים ולפיכך אינו מתייאש שאומר לעצמו אתן סימן ואקחנו, ובאמת שהגר"מ גרוס שם יצא לדון דמזוזה מכיון שאין מבחינים הם בין קלף לנייר לא ירימו זאת ואפשר דלא דמי לספרים שכתב הרמ"א.
ולפיכך נראה דאם האבידה יש בה ערך רב וברור שתגיע לידי שומרי תו"מ חייבים להכריז, אך אם אין אחד מתנאים אלו הרי אלו שלו.
