טלטול צלחת עם קליפות לפח הזבל

בס"ד

כבוד הרב שלום.

ראיתי במקום אחד שכתוב כך:
קליפות של ביצים נחשבות כמוקצה מחמת גופו ולכן הצלחת נחשבת לבסיס לדבר האסור שהם הקליפות אבל אם נניח בתוכן כלי שיש לו חשיבות יותר מהקליפות כגון כפית יהי .המותר לטלטל את הצלחת ולשפוך את הקליפות לפח ואת הכפית להוציא מהצלחת והמיקלים להרים את הצלחת עם הקליפות בלבד יש להם על מה לסמוך כיון שאפשר להגדיר את הקליפות כגרף של רעי שאפשר לטלטלו כשמפריע לקדושת השבת ועוד טעם יש להקל משום שהקליפות אינן חשובות עד כדי כך שביכולתן לבטל את הכלי אבל לא כלי חד פעמי כמבואר במנוח"א חלק א עמוד שמו ועמ' שס"ה עיי"ש. עד כאן.
ובספר ילקוט יוסף כתוב: המפצח גרעינים או שקדים בשבת, לא יניח את הקליפות בתוך צלחת ריקנית, כדי שלא יבטל כלי מהיכנו. אלא יתן בתחלה לתוכה גרעין אחד או שנים, או שאר מאכלים, שאז הצלחת נעשית בסיס לדבר ההיתר, ואחר כך יוכל לתת בתוכה את הקליפות, שאז הכלי חשוב כבסיס לדבר האסור והמותר שמותר לטלטלו.
ובמקום אחר כתוב: כאשר יש על הכלי גם דבר היתר או"ז – אם הניח על הכלי דבר היתר, שאי אפשר לנערו מבלי שיתקלקל, מותר להניחו תחת האיסור, שאינו נאסר כבסיס לדבר האסור. כלומר שמותר לטלטל את הכלי רק אם אי אפשר לנער.
השאלה האם יש מחלוקת בינהם או שכולם מסכימים של ההיתר הוא רק אם אי אפשר לנער? ואם כן האם אפשר לקחת את מהשולחן לפח לזרוק את התוכן אם שמתי דבר היתר בגלל שאין אפשרות לנער קליפות שבצלחת על השולחן כי זה יצור בלגן.
בכבוד רב
דוד

תשובה:

שלום רב.

אין מחלוקת בין כל המקורות שהבאת וההלכה היא כך:

ראוי שלא להניח קליפות של פיצוחים וכיוצא בזה על צלחת אלא אם כן מניח תחילה דבר היתר כגון כפית או מאכל, ואחרי שעשה כך יכול לטלטל את הצלחת לפח כיון שאי אפשר לנער את הקליפות על השולחן כיון שצריך את מקום השולחן.

מקורות:

באופן שאין הכלי נעשה בסיס לדבר האסור כגון שמונח עליו גם דבר היתר והוא יותר חשוב מהאיסור מכל מקום יש חובת ניעור כמבואר במשנה בפרק נוטל ובשו"ע סי' ש"ט, ורק כשאי אפשר לנער מכיון שצריך את המקום שבו נמצא הכלי או מחמת שיפסיד את הדבר שנמצא בכלי וכיוצא בזה אז מותר לטלטל את הכלי לצורך דבר המותר דהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר.

לפי זה להניח קליפות וכיו"ב על צלחת רגילה (דאילו חד פעמית יש מתירים) – לדעת הב"י בסימן רס"ה אסור משום ביטול כלי מהיכנו [כיון שסובר שיש בסיס באמצע שבת אפי' במניח על דעת ליטול והצלחת אסורה אפילו בניעור] ויניח בצלחת קודם דבר היתר, וכ"כ הבא"ח (סוף פ' מקץ, שנה שניה).

אבל למ"ב שפסק דאין בסיס באמצע שבת ומותר לנער את המוקצה לא הוי ביטול כלי מהיכנו כיון שאפשר לנער אלא אם כן המוקצה זה דבר לח שאי אפשר לנער כיון שיטנף את המפה (וכ"כ בשבות יצחק דיני מוקצה פ"כ בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א).

ומכל מקום גם למ"ב טוב להזהר בזה ולהניח דבר היתר בצלחת קודם, וכן כתב בהגהות חת"ס סי' ש"ח-כ"ז שטוב לעשות כן, [והטעם דבגר"ז משמע דלא חשיב אפשר לנער מיד כיון שכל מה שהביא את הכלי זה כדי לא להניח את הפסולת על השולחן, הובא בארחות שבת הערה תע"ב].