קבלה שאדם כותב בדואר אלקטרוני – האם יש לה תוקף הלכתי כל שהוא, כהוכחה על ביצוע התשלום. למשל אחד מסר לשני ממדינה למדינה סכום כסף, הנותן רוצה לקבל ע"ז הוכחה שנתן לאיזה מטרה כהלוואה או כמתנה או עוד … השני כותב בדואר אלקטרוני מכתב קבלה.
תשובה:
שלום רב,
מכתב בדואר אלקטרוני בצירוף חתימה דיגיטלית מאושרת לפי חוק חתימה אלקטרונית מהוה לכאורה הוכחה ברורה, מדין 'דינא דמלכותא דינא'. אבל גם ללא חתימה דיגטלית, משמש המכתב בדוא"ל להוכחה כמעט ברורה (אומדנא דמוכח) והסיכוי שאדם יוכל להכחיש שליחת ההודעה הוא קטן, וממילא השולח מכתב בדוא"ל אינו יכול לטעון שהתכוון להשטות.
מכתב בדוא"ל אינו מהוה תחליף לקנין שטר.
הרוצה להשתמש בהודעת דוא"ל כהוכחה עדיף אם ישתמש ב-GMAIL או HOTMAIL, שכל ההודעות שמורות גם בשרת. ולא בחברות שההודעות שמורות רק במחשב האישי שקל יותר לזייף.
מקורות:
האפשרות שאדם יוכל להתכחש להודעה ששלח בדוא"ל, היא קשה ביותר, שהרי לכל חשבון דוא"ל יש סיסמא, גם ניתן להוכיח מאיזו כתובת IP נשלחה ההודעה.
דין אומדנא דמוכח ודין מרומה מבואר בשו"ע חו"מ סי' טו.
לכאורה יש לומר בחתימה דיגיטלית 'דינא דמלכותא דינא' כמו בשטרות העולים בערכאות, עיין רמ"א חו"מ סי' סח סעיף ב. גם יש לומר מצד טובת בני המדינה, או תקנת הציבור. עיין שו"ת חתם סופר חו"מ סי' מד.
מסתבר שדין הודעה בדוא"ל ככתב יד שאין אדם יכול לטעון 'משטה אני בך', עיין שו"ע חו"מ סי' פא סעיף יז. ואף שאין הוכחה ברורה במאת האחוזים, מכל מקום הרי אף בכתב יד יכול המודה לטעון 'פרעתי', ואף על פי כן אינו יכול לטעון 'משטה'. עיין ש"ך שם ס"ק מג.
מנוסח התשובה נראה שמי שחולק על כל דינא דמלכותא דינא גם כאן יחלוק, וז"א אלא כאן אינו מצד הדד"ד [הפשוט], אלא שכיון שיש כזה חוק, ממילא ההוכחה היא ברורה ולא גרע מקיום כתב ידו, שנעשה אפי' ע"י אגרת ששלח א' לחבירו כמשנ"ת בסי' מ"ו.
הרמ"א בסי' מו סעיף ז כותב שאין מקיימים מאגרת. אכן הש"ך בס"ק כז סובר שמקיימים מאגרת אם ידוע שזה כתבו.
לא הבנתי את ההשוואה לקיום כתב יד מאגרת, אבל אני מבין שכוונת הרב המעיר היא: כיון שאם אדם יפקיד ביד אדם אחר את חתימתו הדיגיטלית יכול אותו אדם לחייב אותו בדיניהם, אין אדם נאמן לטעון שהפקיד את חתימתו אצל אדם אחר והוא השתמש בה ללא רשות. כשם שאדם אינו נאמן לטעון שחתם את שמו על נייר חלק וזרק לרחוב ואדם אחר השתמש בחתימה.
כל זה מובן, אבל השאלה היא אם אדם יטען שפלוני הצליח לפרוץ ולהעתיק את חתימתו הדיגטלית, על אף כל אמצעי האבטחה. האם שייך לדחות את הטענה מכל וכל מבלי להסתמך על דינא דמלכותא דינא.
לכאורה בהודעות מסוג gmail wala יכול אדם לחבר בעצמו כתובת בשם של חבירו, ולטעון שהנה הוא אישר לו, ומדוע זה מהוה הוכחה ללא חתימה דיגיטלית, או שמא בגלל שזה עבירה פלילית לא חיישינן שיעשה דבר כזה. או אולי גם זה ניתן להוכחה מי חיבר את הכתובת.
כוונתי היתה, אם יוכח שההודעה נשלחה מכתובת הידועה שפלוני משתמש בה, כגון: שהוא מפרסם שזו כתובת האימייל שלו, או שאנשים אחרים יעידו שקיבלו ממנו הודעות מכתובת זו. כמו כן, ניתן להוכיח מאיזו כתובת IP נשלחה ההודעה. אף שגם זה אינו הוכחה ברורה, מאחר שאולי יש לפלוני רשת אלחוטית ואדם אחר התחבר לרשת ושלח את ההודעה
השאר תגובה