דגים בחלב

בפרימ"ג הובא בפ"ת בבשר בחלב כ' דיש לחלק בין חלב דאסור לחמאה דמותר עם דגים והגם שלמעשה נשאר שם בפ"ת דלכאו' אין לאסור ואך המחבר עצמו אחר שאסר בב"י נשאר בשו"ע להתיר

מ"מ יש הרבה אשככנזים ג"כ ואולי הרוב שנוהגים לאסור הכל ויש המתירין רק חמאה

ולמשל מנהג בעלז לבשל לשבועות דגים עם חמאה

מה שכתב השואל שהשו"ע אסר לאכול דגים בחלב, האמת היא הפוכה בדיוק; השו"ע התיר במפורש, ובב"י ישנה טעות סופר כדלהלן. וזה החלי בס"ד.

מקור החשש לאכילת דגים בחלב הוא בדברי הרופאים שחיו לפני מאות שנים, וטענו שיש סכנה באכילת חלב ודגים.

את דברי הרופאים הביא רבינו בחיי (לא מחבר ספר חובת הלבבות, אלא רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה שחי לפני 700 שנה) שכתב בפירושו על התורה שמות פרק כ"ג: "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת".

רבינו בחיי לא דיבר על חלב ודגים, אלא על דגים וגבינה, ודוקא שהתבשלו כאחד. והוא גם לא אסר זאת אלא רק ציין כעובדה (לגבי ענין אחר) את דברי הרופאים. יתכן שאפילו רבינו בחיי עצמו אכל דגים וחלב ולא חשש להם, רק ציין להם בדרך אגב (הוא כותב שכמו שיש מפרשים טעם התורה על בשר וחלב, כך דעת הרופאים על דגים וחלב שמוליד תכונה רעה).

כאשר בית יוסף כתב שלא לאכול דגים עם חלב, ורוב האחרונים ביארו שיש טעות סופר בדבריו (וצ"ל דגים עם בשר), היו כמה אחרונים שניסו לקיים דבריו ולתלות זאת בדברי הרופאים שציטט רבינו בחיי.

אולם כיום רוב ככל הרופאים אינם חושבים שיש סכנה באכילת חלב ודגים. והיות ולא מדובר בסכנה סגולית, אין שום סיבה לאסור זאת כיום משום סכנה. ואין לומר שהרופאים כהיום פחות חכמים מאז, כי אדרבה הרפואה התקדמה מאוד.

וכבר לפני שלוש מאות שנה, כתב הרב יצחק למפרונטי (ראש ישיבת פירארה) בספרו "פחד יצחק" בערך בשר דגים וחגבים (עמ' רס"ה): "ואני המחבר צעיר הרופאים, כל ימי גדלתי בין ספרי החכמים וזקני הרפואה, ולא מצאתי סעד וסמך לדברי הרב שארית יהודה בשם הרופאים שיש סכנה באכילת דגים בחלב".

זאת אומרת שבכל מאות השנים האחרונות, עולם הרפואה הבין שאין סכנה כלל באכילת דגים וחלב.

וסיים שם ש"כיון שהדבר יצא מפי המלך הוא מרן הבית יוסף, מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה או עם חמאה" אבל כאמור לעיל, רוב ככל האחרונים הבינו שמדובר בטעות סופר, והשו"ע התיר במפורש, כדלהלן.

המנהג ברוב קהילות האשכנזים הוא לאכול דגים עם חלב או גבינה (למעט כמה קהילות שגרו בירושלים בדורות האחרונים).

גם באלג'יר, מרוקו, תוניס, בקרב רבים, היה המנהג לאכול דגים וחלב. ובעצם הם רוב קהילות הספרדים. לכן אין לעשות מזה מחלוקת אשכנזים וספרדים, ואין מה להפחיד את המון העם התמימים בדמיונות של שטויות והבלים. ואבות אבותינו מאז ומעולם אכלו דגים בחלב, ומפורש בגמ' (חולין קיא): "רבי אלעזר הוה קאים קמיה דמר שמואל אייתו לקמיה דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח (חלב)".

וגם מגדולי רבני הספרדים כתבו להקל, ובראשם השולחן ערוך בסימן פ"ז סעיף ג': "אינו נוהג [איסור בשר בחלב] אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה… אבל דגים וחגבים, אין בהם איסור [לאכלם עם חלב] אפילו מדרבנן". ומה שכתב בב"י, "כמו שנתבאר בספר א"ח סי' קע"ג", פשוט לכל מעיין שהוא טעות סופר, כי לא נתבאר כלום בסימן קע"ג על חלב ודגים, אלא מדבר שם על סכנת בשר ודגים. ומה זה שכתב "נתבאר"? ללמוד קל וחומר או גזירה שווה מדגים ובשר? הרי לא מוזכר שם המילה חלב אפילו ברמז, אז איך נתבאר? ובפרט שהשולחן ערוך על אתר מתיר בשופי אכילת דגים וחלב, איך יסתור עצמו מיניה וביה?

וכך כתב הש"ך שם:

"הוא טעות, כי לא נזכר שם אלא דדגים עם בשר אסור משום סכנה, אבל בחלב לא שמענו ולא ראינו, וכל יומא ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בחלב ולאכול. גם בדרכי משה השיג על הבית יוסף בזה, וכן בספר באר שבע דף ק', ושאר אחרונים השיגו עליו בזה, וגם בש"ס משמע בהדיא (= בפירוש) דלית ביה אפילו משום סכנה, והוא פשוט".

וכן כתב הט"ז שם: "בב"י כתוב ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, והוא טעות סופר, וצ"ל עם בשר, כמוזכר בא"ח סי' קע"ג, וכ"כ בדרכי משה, שנתערב להב"י כאן בשר בחלב".

וכן כתב המגן אברהם: "וכבר כתב [הרמ"א] בדרכי משה שטעות סופר הוא שם בב"י, וצריך לומר דגים בבשר ע"ש, וכ"כ האחרונים".

וכן כתב בספר יד יהודה: "האחרונים כתבו לאסור דגים בחלב מחמת סכנה ולהתיר בחמאה, ודבר שאין לו יסוד בדברי חז״ל רק מהלכות הרופאים, הכל לפי המקום והזמן דאין כל המקומות והזמנים שוין בטבע".

וכן כתב הרמ"א: "ולא ראיתי מימי נזהרין בזה, וגם בא"ח סימן קע"ג, אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי, ועי"ל סימן קי"ו, ולכן נראה שנתערב להרב בשר בחלב".

וכן כתב הפרי חדש שם, "ודע שמה שכתב הב"י [עמוד קכא ד"ה דגים] שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה הוא טעות סופר, או לא דק, והכי מוכח בריש פרק כיצד צולין [פסחים עו, ב]. וכבר הושג מהאחרונים".

והגר"ע יוסף בספרו יחווה דעת הביא דברי האהל יצחק בנימוקי הרמב"ם פרק ט מהלכות מאכלות אסורות, "שבודאי לדינא נקטינן כדעת כל הגאונים האחרונים שהתירו לאכול דגים בחלב, ואין להחמיר מטעם חמירא סכנתא מאיסורא, שדוקא בדבר שיש בו סכנה בודאי, כשיפול בו ספק אזלינן לחומרא, אבל בענין דגים בחלב שלרוב הפוסקים אין בזה חשש סכנה, לא אמרינן חמירא סכנתא מאיסורא, כיון שרוב מנין ורוב בנין כתבו שאין סכנה בדבר, ומה גם שיש לומר שנפל טעות סופר בבית יוסף".

וכן כתב בשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן ק"א): "צווחו עליו, הא בחלב ליכא קפידא כלל, וכתב [אחד האחרונים לתרץ את הבית יוסף] שכונתו כך: "כמו שכתבתי בא"ח שבשר עם דגים מסוכן על פי רופאים, הכא נמי עם חלב מסוכן על פי רופאים שאמרו כן". ולפי עניות דעתי, זה אינו אמת! ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים (שאין שום סכנה בחלב ודגים).

וכן כתב בספר מעשה רקח (על הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט) "ודעת רוב הפוסקים שהוא טעות סופר בדברי הרב ב"י, וצ"ל דגים עם בשר, אך אין הלשון מתיישב כלל, ומאי דקשה לי טובא, דאם יש בו חשש סכנה, איך התירוהו במשנה ולא ביארוהו בגמרא, גם רבינו [הרמב"ם] שהיה ראש הרופאים איך לא חש לה? ומנהג העולם שלא ליזהר".

וכן כתב ערוך השולחן: "ודע שטעות נפל בספרו הגדול של רבינו הב"י, שכתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמבואר באורח חיים סימן קע"ג, ושם מבואר על בשר בדגים שיש סכנה, וכבר השיגו רבינו הרמ"א בספרו דרכי משה. ויש שרוצים לקיים זה ואמרו שמצאו בספרי הרופאים שיש סכנה בדגים בחלב, ואינו כן, דרבינו בחיי כתב בפרשת משפטים שהסכנה הוא בדגים עם גבינה, ומזה נופל צרעת על האדם, ע"ש, ולא בדגים בחלב. ועוד דאם כדבריהם למה לא קבע זה בשו"ע, ועוד דכל העולם אוכלים זה ונחשב למאכל חשוב. ולכן לית מאן דחש להא מילתא, ויכולים לאכול בלי שום קפידא חלילה".

וכן מרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה (סימן פז סק"ד) כתב, "בעל כרחינו צריך לומר כמו שכתב הט"ז, שטעות סופר נפל בבית יוסף, וצריך לומר דגים בבשר, שכן הוא באורח חיים סימן קעג. ומה שפירש הכנסת הגדולה דברי הבית יוסף כמ"ש בא"ח סימן קעג, ר"ל שכשם שאמרו באכילת בשר בדגים שיש סכנה בדבר, כך הוא הדין באכילת דגים בחלב, כמה מן הדוחק יש בזה! שהרי דבר חדש הוא, שהרופאים אומרים שיש סכנה בדבר, והיה לו למרן לבאר כל זה. ועוד שלא הביא דין זה בשלחן ערוך. ולכן היותר נראה שנפל טעות סופר בדברי מרן הבית יוסף, וכמו שכתב הט"ז. וכזאת וכזאת יש לדקדק על מה שכתב בשו"ת בית דוד סימן לג, בטעמו של מרן, ולי ההדיוט כל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה שמרן הבית יוסף סתם דבריו בתכלית, וכל כי האי צריך לאודועי ולפרש טעמו. וגם מדוע לא כתבו בשלחן ערוך? אלא ודאי כדברי הט"ז".

אמנם היו בודדים מהאחרונים שקיימו גרסת הב"י – אבל אין לדבריהם הסבר הגיוני. כיצד התיר מפורש בשו"ע ולא הזכיר ברמז שאסור?

ובשלמא אם היה משמיט, היה אפשר לתרץ בדוחק שסמך על מה שכתב בב"י (ועדיין היה קשה, מדוע בבשר ודגים כתב מפורש שאסור, ובחלב ודגים השמיט). אבל איך יסתור עצמו בשו"ע ויכתוב שמותר בפשטות? ואף אחד לא ענה על שאלה זו.

וכן הגר"ש משאש, והגר"מ מלכה (שו"ת והשיב משה), כתבו להקל בזה, וכתב על כך הגר"ש משאש (שמ"ש ומגן ח"ד חיו"ד סי' יב') רבה של יהדות מרוקו:

"ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו'. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם".

ובעצם גם הרב עובדיה, דעתו להקל בזה, כמובן לכל מעיין, כי לא פסק "לא לאכול" אלא "יש להימנע" ופירושו שמותר מעיקר הדין, אבל ראוי להימנע, ותו לא. ולא כפי שסילפו דבריו והפכו זאת לאיסור גמור. ומסתמא הסיק כך ע"פ מה שכתב שם, "ונמצא שכל עיקר איסור דגים בחלב הוא על פי יסוד רעוע, לפי דעת מרן החיד"א שאנו נגררים אחריו, וכמו שכתב עליו בספר נר מצוה (סימן יא דף קפו) וזו לשונו: וחביבים עלי דברי גאון עוזינו החיד"א, כי לדידי חזי לי דהוי כחד מן קמיא היושבים ראשונה במלכות שמים, וכמו שאמרו על הרמב"ם, ממשה עד משה לא קם כמשה, כעת יאמר מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף, כלומר ממרן רבינו יוסף קארו עד רבינו יוסף אזולאי לא קם כיוסף. כי הגדיל לעשות ספרים הרבה, ולכל בני ישראל היה אור ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן העיד עט"ר מר אבי בשם רבינו משה חיים ז"ל שלא היה נוטה מדברי החיד"א בין להקל בין להחמיר, ושקבלנו עלינו הוראות החיד"א כדרך קבלת דברי מרן השלחן ערוך".

כמו כן היקל הגר"ע יוסף במצב של בדיעבד, כגון אחד שהזמין פיצה והביאו לו פיצה עם טונה, או שהוזמן לבית של חבר והגישו לו דגים שבושלו עם חלב. שאין מה לחשוש לזה כלל. וזה לשונו: "ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה".

ממש לא כולם, אולי אפשר לומר רוב הספרדים, וגם זה איני יודע. ובתוך עמי אנכי יושב.