“ברכת התורה” הכפולה של רש”י

הרב שמואל ברוך גנוט
ד' סיון ה'תשע"א

א] “כשרש”י היה משכים לקרות בתורה היה מברך, וכשהיה בא לית הכנסת ואומר ברכות, חוזר ומברך, ומדמהו לקוראין בתורה שמברכים אע”פ שבירכו כבר. ולא נראה לר”י, דלא דמי להא דהתם ברכות נתקנו לכך לקורא בתורה, ואפילו אם בירך מיד “לעסוק בתורה” ולא הפסיק כלום, כמו שנתקנה ברכת “אשר בחר בנביאים”  להפטרה” (הגהות מימוניות פ”ז מתפילה אות כ’). ומנהג רש”י, שבירך פעמיים ברכות התורה, צריך ביאור ותלמוד.

ב] והנראה בזה, דהנה האחרונים האריכו למעניתם בגדר ברכה”ת, דהמנ”ח (מצוה ת”ל) כ’ דגדרה כברכה קודם האכילה, דקודם מעשה הלימוד בעי ברכה, והגרי”ז (פי”א מברכות) בשם הגר”ח כתב דאי”ז ברכה על קיום מצות ת”ת, אלא דתורה בעי ברכה, וכדנילף מ”כי שם ה’ אקרא הבו גודל לאלוקינו”, ועי’ אגר”מ (או”ח א’ כ”א) דעניינה ברכת המצוות וגם ברכת ההודאה על נתינת התורה ומצוותיה.

והנה מדברי הרמב”ן (בהשמטותיו לסהמ”צ) מוכח דברכת התורה היא ברכת הודאה על עצם נתינת התוה”ק ומצוותיה. וכ”נ מד’ רבנו יונה שכ’ דמברכים “על דברי תורה”, וביאר האבודרהם (כמובא בב”י) כך: “שיותר נכון לומר “על דברי תורה”, לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצוות”. ואמנם הב”י הסביר שראוי לברך דוקא “לעסוק בד”ת”, “שהוא ברכה מיוחדת לקריאה”ת שהוא בא לעסוק בה עכשו, מלברך “על דברי תורה” שכולל ג”כ עשיית המצוות שאינו בא עכשו לעשותם, ולכשיעשם מברך על כל מצוה ברכה המיוחדת לה”. והיינו דר”י והאבודרהם סברו דברכה”ת היא ברכת הודאה כוללת על עצם קבלת התורה ומצוותיה, והב”י ס”ל דהיא ברכת המצוות, על עצם לימוד התורה שלומד כעת, ודו”ק. והנה בברכות י”א ב’ פליגי אמוראי האם מברכים על לימוד המשנה או האגדה ותושבע”פ, והרי ודאי שמקיימים מ”ע דת”ת על כל חלקי התורה הללו, ואם היא ברכת המצוות, מהו הצד שלא לברך ע”ז?

והנה א”נ דעניינה “ברכת ההודאה” שפיר יש להסביר בזה ד’ הש”ס ביתר עוז, שאע”פ שודאי  שמקיימים מ”ע דת”ת על כל חלקיה, מ”מ דנו האמוראים על איזה חלק בתורה צריכים להודות, דס”ל דרק על החלק המובחר שבתורה צריכים להודות ולהלל. ואמנם א”נ כן מתורצת קושית הגר”א בהגהותיו בסי’ מ”ז, דהקשה ע”ד השו”ע דכ’ דאין מברכים ברכה”ת על לימוד בהרהור והקשה דהרי יוצאים י”ח ת”ת גם בהרהור, שנאמר “והגית”. ולדברינו י”ל דאין הברכה על “מצות ת”ת”, אלא “הודאה על התורה”, וממילא שפיר י”ל דא”צ להודות בברכה על לימוד בהרהור, כיון שתקנת הברכה ניתקנה על לימוד חשוב ואיכותי יותר, וא”ש ד’ השו”ע. ובזה מתורץ ג”כ ד’ הט”ז שהקשה דאמאי כ’ השו”ע שם דמברכים על כתיבת ת”ת ולא הרהור ת”ת, והרי דיניהם שווה, דאין כתיבה ואין הרהור כדיבור. ולפימשנ”ת א”ש, דס”ל להשו”ע דעל כתיבת ת”ת ישנו מקום להודות יותר בברכה מאשר על הרהור ת”ת, באשר הכתיבה נראית לעיניים ובאה לידי ביטוי מוחשי. ואמנם מכיון שהגר”א לא נחית להאי סברא, א”כ מוכח לכאו’ דס”ל דברכה”ת הוי ברכת המצוות ולא ברכת ההודאה. וכן מוכח מהגר”א].

ג] והנה הרמב”ם בפ”ז מתפילה ה”י כתב: “המשכים לקרוא בתורה קודם שיקרא ק”ש, בין קרא בתושב”כ בין קרא בתושבע”פ, מברך ג’ ברכות התורה”. ובהלכה י”א כתב: “בכל יום חייב אדם לברך ג’ ברכות אלו, ואח”כ קורא מעט מדברי תורה”. ומשמע מיניה שישנם ב’ חלקים בברכה”ת. א-) ברכה על לימוד התורה, אשר המשכים (מבעוד ליל) ללמוד, צריך לברך. ב-) ברכה כסדר ברכות השחר (כאשר הר”מ מביא הלכות אלו בהלכות ברכות השחר סדרן). ונראה דהר”מ ס”ל דהלומד תורה צריך לברך ברכה”ת מדין ברכת המצוות (או מהגדר דייסד הגר”ח ד”תורה בעי ברכה”), וע”כ כשמשכים ללמוד אחר שינת הלילה צריך לברך, כיון דהפסיק בשנתו והתחייב בברכה חדשה (וכמבואר בשו”ע ונו”כ סי’ מ”ז גבי שינת הלילה). ואמנם עדיין ישנו חיוב נוסף והוא לברך “ברכת ההודאה” על התורה, וככל סדר ברכות השחר, שבזה חייב כל א’ מישראל, אף שאינו בא ללמוד כעת  תורה. אך מ”מ כ’ הר”מ שיש ללמוד מעט תורה אח”כ, והוא משום, שכשאדם מודה על התורה ומיד תוכ”ד זונח אותה לטובת עניני החולין, אזי חסר בעצם הודאתו. ואולם להרמב”ם לא מצינו שאם בירך בהשכמה, שיצטרך לשוב ולברך שוב בביהכנ”ס בסדר הברכות, כיון דסו”ס ברך כשהשכים. וכן הוא בשו”ע מ”ז י”ג, דפסק שהמשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכה”ת, וא”צ לחזור ולברך כשילך לביהכנ”ס. וביאר המשנ”ב דהוא מפני דמסתמא דעת האדם לפטור עצמו בברכה זו עד שינת הלילה שלאחריו.

ואולם רש”י סבר שמכיון וברכה”ת שבירך כשהשכים עניינה רק ברכת המצוות וכדו’, היינו ברכה על לימוד התורה, ממילא עליו לברך שוב את “ברכת ההודאה” בבואו לביהכנ”ס, על סדר ברכות השחר שהם ברכות ההודאה. והוכיח רש”י את יסודו מכך שאנו מברכים שוב על קריאת התורה,   למרות שכבר בירכנו קודם ברכה”ת, משום שלברכה”ת על קריאה”ת ישנו טעם וגדר נוסף לברכה, היינו ברכה משום כבוד תורה בציבור, וחזי’ שהוספת פן וגדר חדש בברכה מחייבת ברכה נוספת, וא”כ ה”ה דבעי’ לברך שוב “ברכת ההודאה”, אף שכבר בירכנו מדין “ברכת המצוות”. (וא”א לצאת בברכת הלילה על ב’ הגדרים, כיון דהודאה ניתקנה כסדר ברכות השחר, וגם מפני שהלומד ומברך משמע דמברך מצד מצות ת”ת ולא משום ההודאה על עצם נתינת התורה), וא”ש.

ד] והנה הניעור כל הלילה, לדעת הגר”א א”צ לברך ברכה”ת ביום כיון דלא הפסיק בשינה, ואילו לדעת המג”א וא”ר עליו לברך, “כי קבעו חז”ל ברכה בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר”. ולכאו’ הגר”א לשיטתו דס”ל דברכה”ת הוי ברכת המצוות, וממילא כל עוד לא הפסיק ממ”ע דת”ת של היום הקודם, א”צ לשוב ולברך. אך הני פוסקים דפליגי סברו דישנו חיוב לברך (גם) משום “ברכת ההודאה”, ולכן כ’ שכל יום חדש מחייב ברכת הודאה חדשה, למרות שלא הפסיק במצוותו, וכיתר ברכות השחר שמברכים בכל יום.

********

עוד באותו הענין והמסתעף

א] כפי שכתבנו בס”ד לעיל, רש”י ז”ל בירך ברכה”ת בשעה שהשכים לתלמודו, וגם אח”כ, כשהגיע לביהכנ”ס. והסברנו את דעתו, שבלילה בירך מדין “ברכת המצוות” על לימוד התורה, לאחר הפסק שינת הלילה, ואילו בבוקר חזר ובירך מדין “ברכת ההודאה”, כסדר יתר ברכות השחר. ורש”י הוכיח כמש”כ מהברכות שאנו מברכים על קריאת התורה, למרות שכבר ברכנו ברכה”ת קודם לכן. והראשונים הקשו עליו דשאני ברכות על קריאה”ת, שהם ברכה על תקנה חדשה, אך אין מקום לשוב ולברך שוב ברכה”ת לאחר שבירך אותה כבר כשהשכים לעסוק בתורה.

והנה כעת חיה מצאתי שרש”י בעצמו, בספר האורה סי’ י”א, על ד’ הש”ס שהמתפלל ואומר ברכת “אהבה רבה”, א”צ לברך ברכה”ת, כיון שנפטר ב”אהבה רבה”, כתב כך וז”ל: “א”ת הואיל ואמרינן שא”צ לברך על ת”ת שכבר נפטר ב”אהבה רבה”, מאי טעמא מברכינן על קריאה”ת בציבור. תריץ האי ודאי לא דמיא להא, דלא מברכינן עלה מזה הטעם, אלא משום דהו”ל מצוה בפני עצמה כדתיקן עזרא, והו”ל כמצות תפילין או ציצית או שאר מצוות דאי עביד ליה בעי לברוכי”, עכ”ל. ולפימשנ”ת פירוש הדברים הם דאכן חזינן שגם רש”י נחית להאי  סברא דהראשונים דברכה”ת על קריאה”ת היא תקנה למצוה בפנ”ע, וכהבנת הר”י מלוניל החולק עליו. ואולם סבר רש”י שכשם שעל כל חלק, מצוה וגדר, במצוות ת”ת, מברכים שוב ברכה”ת, וכדמצינו בקריאה”ת שהיא לתא דת”ת, וכבב”ק פ”ב דעזרא תיקן קריאה”ת כדי שלא יעברו ג’ ימים ללא תורה, מ”מ מברכים עליה, כיון דסו”ס גדר ותקנה חדשה היא. וע”כ הוכיח רש”י דה”ה דמברכים ב’ ברכות. א’-על חלק  המצוה שבלימוד התורה. ב’- על חלק ההודאה שנתן לנו הית”ש את התורה, וכמשנ”ת, שכשם שמברכים ברכה על “מצות קריאה”ת”, כך מברכים ברכה על “הודאה על התורה”, אף שכבר בירכנו ברכה על “מצות תלמוד תורה”.

ב] [אגב, המעיין בד’ ספר האורה, וכן הוא באור זרוע שלקמן, נשים לב שהקשו הם דאם יוצאים י”ח ברכה”ת בברכת אהבה רבה, מדוע שנצטרך לברך שוב ברכה”ת על קריאה”ת. והוא פלא, מדוע לא שאלו כן מעצם ברכה”ת, שאם בירכו בבוקר ברכה”ת, מבלי קשר ל”אהבה רבה”, מדוע עלינו לברך שוב ברכות בקריה”ת?! והרב אשר כהן והרב מ.נחמיה זלץ שיחיו תירצו נפלא. דהראשונים תמהו דוקא מדין “אהבה רבה”, דחזינן דאע”פ דאהבה רבה ניתקנה על קריאת ק”ש ולא על מצות ת”ת, בכל זאת יוצאים עי”ז י”ח ברכה”ת. א”כ מדוע שאהבה רבה לא תואיל להוציאנו גם י”ח הברכה על תקנת קריאה”ת, דהרי ראינו שאהבה רבה פוטרת גם ברכות שאהבה רבה לא ניתקנה בשבילם, ודפח”ח].

ג] והאור זרוע (ח”א הלכות ק”ש סי’ כ”ב) הביא את דעת רש”י ופילפל בדבריו, ולבסוף מסביר הוא את מנהג רש”י כך: “ונראה בעיני משום שאי אפשר שלא היה מפסיק, משום כך היה מברך, והיה סומך על הירושלמי”.

הירושלמי שהאו”ז מביאו, הם ד’ הירושלמי שהביאו כל הראשונים בסוגיה זו, האומרים שהיוצא י”ח ברכה”ת על “אהבה רבה”, עליו לשנות על אתר דברי תורה. והרא”ש כ’ ב’ הבנות בד’ הירושלמי. א-) דוקא היוצא י”ח באה”ר צריך ללמוד מיד לאחר התפילה, כיון שברכה זו ניתקנה על קר”ש ולא על התורה, וממילא ברכה זו “לא מיתחזי לשם ברכת התורה אלא בשונה על אתר”, ומשא”כ בברכה”ת גופא, שא”צ לשנות לאחריה כיון דנתקנה על ת”ת ומוכח מתוכה שהיא לשם עסק התורה. וכ”כ התוס’ בברכות י”א ב’. ב-)אין הבדל גבי השונה לאלתר בין ברכה”ת ואה”ר, אך א”צ לברך שוב בכל פעם שהפסיק מלמודו. להתוס’ משום ש”דתורה אין אדם מייאש דעתו, דכל שעה אדם מחוייב ללמוד, כמו יושב כל היום ללא הפסק”, ולהרא”שבדומה לזה, משום “שבני אדם שרגילין תמיד לעסוק בתורה, ואפילו כשיוצאין לעסקיהן ממהרין לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד, ותמיד דעתם על לימודם, לא חשיב הפסק לענין הברכה” [והמתבונן יראה הבדל משמעותי בין ד’ התוס’ והרא”ש, ודו”ק].

והשו”ע (מ”ז, י’) פסק: “אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור וללמוד, לא הוי הפסק. והוא הדין לשינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק”. והמג”א כתב ש”משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך” ואילו הט”ז סבר ש”אין האמת כן, דהטעם שאין הפסק מפסיד כלום מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרדה פוטרתו, וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב, ע”כ א”צ לחזור ולברך” וכו’, עיש”ע. והמשנ”ב פסק דספק ברכות להקל, ועי”ש במש”כ בדעת הגר”א ז”ל, שהסכים בביאור דעת הרא”ש עם הבנת המג”א בשו”ע ולהלכה פסק כהט”ז, וכפי’ קמא בהרא”ש.

ולזה נראה דסבר האו”ז שכיון דרש”י ז”ל הפסיק בתלמודו איזה שעה ולא היתה בדעתו ללמוד באותה שעה, או שהפסיק מלימודו ע”י שהלך לבית הכסא ולמקוה טהרה קודם התפילה, וסבר רש”י שגם כשמפסיקים בלימוד צריך לשוב ולברך שוב בכל פעם, וכהבנת הראשונים הנ”ל דהפסק בעי ברכה, אך לא כדעתם דהפסק מלימוד ל”ח הפסק כיון שדעתו לשוב ללמוד או מפני דמחויב ללמוד. ע”כ שב ובירך שוב ברכה”ת.

וכן י”ל דרש”י לא הסכים לד’ הפוסקים דבית הכסא לא חשיב הפסק. דהא ב’ טעמים נאמרו בזה בראשונים. לדעת הר”מ הוא משום “שאינו מסיח דעתו מללמוד”, ואילו לדעת האגור טעמו מפני “שאף כשהוא נפנה צריך להיזהר בדינים כמו גילוי טפח וכיצד יקנח, וכה”ג בדיני מרחץ כמו שאלת שלום והנחת תפילין” (וד’ האגור הובאו להלכה במג”א סק”י). ושפיר י”ל דרש”י לא סבר כן, וסבר דלא כהר”מ ודהוי הפסק, כיון דכעת היה אסור לו ללמוד (וכדפסקינן גבי הפסק בתפילין, דהנכנס לבית הכסא צריך לברך כיון שאא”ל להניחם שם), וגם סבר דשמירה על הלכות בית המרחץ ובית הכסא אינם בגדר “תלמוד תורה”, אלא גדר קיום מצוה הוא, וממילא נחשב להפסק. (והפרמ”ג ביאר דברי רש”י באופן אחר, דס”ל דישנה ברכת הציבור על פרשת התמיד).

ד] ואחתום בהערה-הארה קצרה מענין לענין באותו ענין. דבש”ס ברכות י”א ב’ אמרו שהמברך אהבה רבה יוצא י”ח ברכה”ת ופירש”י: “שיש בה מעין ברכת התורה, “ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולקיים את כל דברי תורתך ותלמדם חוקי רצונך”, עכ”ל. והנה רש”י כלל לא נחית לחלק “ברכת המצוות” שבאהבה רבה (שלכאו’ אכן אינה נמצאת ואולי רק לנוסח ספרד, האומרים “לעשות רצונך בלבב שלם”, שאולי הוא מעין “וצוונו”) וגם לא לחלק “ברכת ההודאה” של “אשר בחר בנו” (הנמצא לכאו’ במילים “אהבה רבה אהבתנו וכו'”) ורש”י רק התייחס לברכת “והערב נא”, שהיא בקשה, הדומה ל”ותן בלבנו ללמוד וללמד וכו’, וצ”ע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *