שאלה:
לכבוד הרב שלום וברכה,
בספר שש״כ (ח״א פ״כ הל׳ ט) כתב שמותר לאחד לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור בשביל ליתנו לחברו. ונראה שדייקו מדברי המ״ב בסי׳ שח,לד.
א.האם יש מי שחולק בדין זה?
ב.חיפשתי את המקור לזה ולא מצאתי-כוונתי מהגמ׳ וכד׳.
כי לכאורה הותר למי שצריך לכלי ולא לאחר ואם נדמה למאכל שראוי לבהמה, תרופות וכד׳ עדיין קשה שאינו דומה דבר מאכל לכשל״א.
תשובה:
נכון אמרת שההיתר נאמר למי שצריך את הטלטול ולא לאחר, ההגדרה של ההיתר היא שכאשר אני עושה את זה בשביל מישהו אחר, זה גם צורך בשבילי לסייע לו. ולכן דן שם בהערה באופן שעושה לצורך גוי האם גם נחשב צורך שלו, או שכיון שהצורך הוא כדי שהגוי יכיר לו טובה למחר, זה לא נחשב צורך שבת זו.