שאלה:
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!!!
שמעתי ניגון (נ נחי) ששירים איזה ניגון כזה (כנארה שהמקור הוא מרבי נחמן), האם זה אמת שיש מצווה כזה? ואם כן איפה מקורו בתורה?
חישבתי שאפשר שיש סמך לזה דהשו"ע פוסק שבחודש אדר צריך להרבות בשמחה אז משמע שבכל השנה גם יש מצווה חהיות בשמחה. נשמע טוב?
תשובה:
שלום וברכה
אכן מקור הביטוי הזה מדברי רבי נחמן מברסלב ח"ב תורה כד:
"מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחרָה בְּכָל כּחוֹ. וְכָל הַחוֹלַאֹת הַבָּאִין עַל הָאָדָם – כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה. …וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַךְ שָׂמֵחַ תָּמִיד. כִּי טֶבַע הָאָדָם-לִמְשׁךְ עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן, וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים, עַל- כֵּן צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד".
ודאי אין הכוונה למצוה של ממש שיכולה להיות סעיף בשולחן ערוך, אלא למהות צורת עבודת ה' של היהודי, אדם שקם שמח, מודה לה' על מה שיש לו, כולו פעיל ונמרץ ובעל כוחות נפש ללמוד טוב, ולהתפלל בכוונה ולהאיר פנם לזולת וכו', ואדם שהוא עצוב, מיואש קצת, הוא בחולשה, אין לו מרץ לכלום, הלימוד שלו ברפיון, בתפילה המחשבות נודדות, הוא לא מתאמץ, כי בין כך מי אני ומה אני וכו'…
לכן, השמחה היא לא סתם איזו שהיא מצוה פרטית, אלא היא המנוף לאדם לכל עבודת ה' שלו בכל היום, אם הוא שמח הכל יהיה בעוז ובתעצומות, ואם הוא עצוב הכל יהיה חלש ומינימלי.
שנזכה לעבוד את ה' בשמחה ולראות בטוב ה' כל הימים.
שמעתי פעם פתגם שאומר שאין מצווה להיות בשמחה אבל א"א לקיים את המצוות בלי שמחה…
ובעצם יש גם פסוק מפורש. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל"
התלבטתי אם להביא פסוק זה, אבל כיון שבעיקרו הוא מכוון לרעיון אחר נמנעתי מכך. הוא לא מדבר על שמחה בפני עצמה, אלא על שמחה בתורה ובמצוות, והוא בעצם ההבדל בין אדם שמבין את יעודו ושמח במצווה לאדם שמרגיש שמקריב את חייו עבורה, שהוא רואה את חייו כאן בעולם הזה.
השאר תגובה