שאלה:
האם יש עניין להתפלל בבית האבל גם בשבת שחרית עם ס"ת או שעדיף בבית הכנסת? האם יש בזה משום אבלות בפרהסיה כשמתפללים בשבת בבית האבל?
תשובה:
שלום וברכה
המנהג ששחרית מתפלל בבית הכנסת, אף כי אינני חושב שיש בכך אבלות בפרהסיה שאם כן גם מנחה וערבית היו מתפללים בבית הכנסת.
יצויין כי המנהג להתפלל בליל שבת בבית האבל הוא רק לספרדים, בני אשכנז נהגו גם בליל שבת להתפלל בבית הכנסת, כאשר לפי המנהג המקורי האבל נכנס אחרי מזמור שיר ליום השבת וכל הציבור מנחמים אותו.
מקורות:
כתב הטור יו"ד סי' שצ"ג "ולענין יציאת האבל לבית הכנסת כתב הרי"ץ גיאת שיוצא אפי' בחול והראב"ד כתב שאפי' בשבת אינו יוצא ואינו כדברי שניהם אלא בחול אינו יוצא כל עיקר ובשבת תלוי במנהג וכ"כ רב האי שהכל כמנהג המדינה היכא דרגילי דאתי לבי כנישתא מקדים ואתי מצפרא קמי צבורא לבי כנישתא והיכא דרגילי למיתב בביתיה יתיב ובבבל בכפרים כולי עלמא נפקי לבי כנישתא ובכרכים ועיירות גדולות רובן יושבין בבתיהן וריעיהן וגומלי חסד באין עליהן ומיעוט עיילי לבי כנישתא ויתבי במקום אבילים ומצלי וכ' א"א הרא"ש ז"ל ונוהגין באשכנז שהאבל הולך לב"ה בשבת ואחר התפלה יוצא האבל תחילה ויושב לפני ב"ה וכל הקהל הולכין אחריו ויושבין אצלו ועומד האבל והולך לביתו וכל הקהל הולכין אחריו ויושבין שם שעה אחת".
וכתב הב"י "ומ"ש ולענין יציאת האבל לבית הכנסת כתב הרי"ץ [גיאת] שיוצא אפילו בחול. כן כתב הרמב"ן בתורת האדם (עמ' ריז) בשמו (מא"ש הל' אבל עמ' נב) וטעמו משום דהשתא לבית האבל הולך משלשה ימים ואילך לבית התפלה לא כל שכן ושלשה ימים הראשונים לבית האבל אינו יוצא [הא] לבית התפלה יוצא ודחה הרמב"ן דבריו:
ומ"ש רבינו בשם הראב"ד. כן כתב הרא"ש בפרק אלו מגלחין (סי' מו) בשמו וטעמו מפני שהוא ז"ל מפרש שבת ראשונה דקתני בברייתא היינו שבת ממש דאינו יוצא לבית הכנסת בשבת והכי איתא באבל רבתי שאינו הולך לבית הכנסת אבל לבית המדרש הולך בשבת אבל לא בחול וכך פירש הרמב"ן בתורת האדם (שם):
ומ"ש רבינו ואינו כדברי שניהם וכו' וכ"כ רב האי שהכל כמנהג המדינה וכו'. הרמב"ן בתורת האדם (שם) כתב תחלה כדברי הראב"ד ז"ל דאפילו בשבת אינו יוצא לבית הכנסת ואחר כך כתב דברי רבינו האי ואחר כך כתב דברי הרי"ץ גיאת וכתב לסתור דעתו וכתב בסוף דבריו וכל זה לשבור דברי הרי"ץ גיאת שהוא מנהיג לאבלים לצאת לבית הכנסת בחול אבל תשובת רבינו האי שכתבנו למעלה אפשר שהיא עולה ולא אמר הגאון לצאת לבית הכנסת בחול אלא בשבת לפי שאין אבלות בשבת ויפרש הגאון שבת שבוע של ימי אבלות בחול וכן פירש רש"י וכן נהגו כדעת הזאת לצאת שם בשבת ולא בחול כל שבעה ויש להם על מה שיסמוכו בדברי הגדה שכך מצינו בפרקי רבי אליעזר ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הקדוש ברוך הוא וכו' עכ"ל ופרק זה הוא בפרק (י"ו) [י"ז] (בסופו): [בדק הבית] וכתב הריב"ש (סי' קנח) שנשאל על מקום שנוהגים לצאת לבית החיים בבוקר כל שבעת ימי אבלות והשיב בסרקסטא נוהגים האבלים כל שבעת ימים ללכת לבית הכנסת שחרית וערבית ואחר התפלה כשחוזרים לבתיהם עם רוב הקהל המלוים אותם בכניסתן לחצר המקוננת מעוררת לוייתה והנשים סופדות וכיון שעושים זה לכבוד המת אין לבטל מנהגם וכן יש לומר במנהג עירכם כיון שאין הולכים אלא לבית החיים אם לספוד על המת או לומר עליו ניחות נפש אין לבטל מנהגם כיון שהוא לכבוד המת שהרי אפילו להלין המת שהוא אסור מן התורה אם הלינו לכבודו מותר".
ופסק השו"ע בסעי' ג' "האבל אינו יוצא בחול לבית הכנסת, אבל בשבת יוצא. (וכן לבית המדרש) (ב"י). ואנו נוהגים שבכל יום קריאת התורה יוצא לב"ה. הגה: ובמדינות אלו נוהגין שאין יוצא אלא בשבת".
וכתב ערוך השולחן בסעי' י"ב "רבינו הב"י כתב בסעי' ג' האבל אינו יוצא בחול לבהכ"נ אבל בשבת יוצא ואנו נוהגין שבכל יום קריאת התורה האבל יוצא לבהכ"נ וכתב רבינו הרמ"א דבמדינות אלו נוהגין שאין יוצא אלא בשבת עכ"ל הרי מפורש דכל דברים אלו תלוים במנהג".
וכתב הפת"ש בס"ק ב' "בס' חכמת אדם בקונטרס מצבת משה סי' ח' כתב דזה עפמ"ש בסימן שע"ו שמצוה להתפלל בבית האבל וא"כ יש שם עשרה אבל במקום דאי אפשר לכנוף עשרה ויתבטל ע"ז מקדיש וקדושה וברכו מותר לילך אך במג"א סי' תרצ"ו סק"ח וי' משמע דמתפלל ביחידי כו' ולכן אם יש מנין נגד ביתו באותו חצר לכ"ע מותר עכ"ד ע"ש".
