שאלה:
שלום לכבוד הרב
זו שאלה בלימוד אני מעוניין בתשובה יסודית ולכן שואל כאן. אם זה לא המקום עמכם המחילה ואין צורך לטרוח.
ברצוני להבין מה הכוונה 'מסרן הכתוב לחכמים' – למשל בבית יוסף סי' תריא בדברי הר"ן מובא שאיסורי רחיצה וכדומה ביוהכ"פ אסורים מדאור' ומסרן הכתוב לחכמים.
מה בדיוק התורה אסרה ומה היא מסרה לחכמים, איפה הגבול, ואיך למדים את זה.
בברכה ותודה
תשובה:
שלום וברכה
כוונת הדברים שחלק מאיסורי התורה ניתנו באופן כללי, כאשר חכמים הבינו את טעם האיסור ועל פי זה קבעו את גדריו. סברא של חכמים בגדר האיסור אינה הופכת אותו לדרבנן, אלא היא פרשנות של איסור התורה.
כך סבר הר"ן, שהואיל וטעם איסור הרחיצה הוא משום עינוי, הבינו חכמים שר רחיצה של תענוג אסורה ולא רחיצה של רפואה, ומכאן חילקו ואמרו שמי שיש לו חטטין מותר לרחוץ. סברתם זו יוצרת את גדרי האיסור ודינו כפי שהם בעצם מהתורה, אף שהתורה עצמה לא חילקה ולא פירשה זאת.
ישר כח גדול
השאר תגובה