שאלה:
שלום וברכה, ביום שישי הגענו לשבת חתן של קרובי משפחה במושב כלשהו, הגענו די סמוך לזמן הדלקת נרות, ולתדהמתנו הם אמרו לנו שיש מי שבדק את העירוב במושב ומסתבר שהוא נפל כך שהוא פסול בוודאות, בהמשך הלכנו לאותו אחד ושוכנענו שהוא אמין ושהעירוב פסול. בשבת אמורים היינו לישון בבית משפחה אחד, ומשם ללכת ברגל (הלוך וחזור) מרחק של חמש דקות למתחם בו היו בית כנסת וחדר אוכל. התקשרתי מהר לרב חשוב אחד לשאול אותו אם יתאפשר לטלטל ע"י קטן והוא אמר שלא, לקחנו מהר מזרון קטן מהבית שלהם ושתי שמיכות במחשבה לישון במתחם זה, לא הספקנו לקחת יותר מכך. הבעיה הגדולה מבחינתנו הייתה טלטול תינוק בת ארבעה חודשים [שלא יכולה לזחול]. איתנו היו גם אחות של אשתי ובעלה שגם מקפידים שלא לטלטל [לצערנו כל השאר לא ממש הקפידו על זה], ולהם תינוקת גדולה יותר, שיכולה לזחול. הייתה לנו אפשרות לכולנו להחליט שישנים שם עם כלי המיטה שהבאנו או שרק חלק ישנו שם עם התינוקות אבל זה היה פוגע בודאות בעונג שבת מצד השינה או מצד ההשתתפות בשמחה בכללי, ולכן חשבתי על פיתרון שאשמח אם תגידו אם הוא היה תקין:
כיוון שהליכה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רה"ר בלי לעצור הוי איסור דרבנן, ובנוסף לדעת רבים הליכה בכרמלית היא איסור דרבנן, הרי שהוי שבות דשבות. בנוסף כיון שהתינוקת של גיסינו יכולה הייתה לזחול חשבתי שהיא נחשבת לחי שנושא את עצמו שאיסורו מדרבנן, והעגלה ניטלת אגב התינוקת, ולכן הנחנו את התינוקת שלנו באותה העגלה כך שהוא ריבוי בשיעורין שאיסורו ג"כ מדרבנן [ואגב כך גם לקחנו בעגלה מספר מוצרים לתינוקת], וכל זה עשינו על ידי קטן [התלבטנו אם עדיף לעשות כן ע"י שניים גדולים מדין שנים שעשאוה אך חשבתי שעדיף קטן]. וא"כ יצאנו לנו ג' שבותים ע"י קטן לצורך גדול ואולי נחשב גם צורך מצוה. מה דעתכם? תודה!
תשובה:
שלום וברכה
ככלל לולי השמחה והעגמת נפש המרובה שהיתה נגרמת מכך לחתן וכלה וכו', הייתי אומר להשאר במקום הלינה כל השבת, אבל כיון שיש כאן צער גדול וגם צורך מצוה, נראה שיש להקל, אף שקשה עלי ההכרעה, ומן הטעמים שהזכרת.
אמנם שבות דשבות לצורך מצוה יש שסוברים נאמר רק בגוי ולא בישראל, ראה פרי מגדים סי' שז א"א ס"ק ז, שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קכא. אבל דעת הרבה אחרונים הלכה למעשה להקל בשבות דשבות לצורך מצוה גם על ידי ישראל, ראה שו"ת האלף לך שלמה (או"ח, קמו, וראה שהקל אף כשאחד מהשבותים הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהוא שבת חמור, וכאמור), שו"ת מהר"ם בריסק (הנ"ל), שו"ת מהרש"ם (ג, קצח, ובאופן שהוא שעת הדחק וחושש מפני נכרי שהוא גברא אלימא), שו"ת דברי מלכיאל (ה, רלח, לענין שאיבת חלב אם בשבת לאיבוד משום צער), שו"ת ויען יוסף (או"ח, קסד, ע"פ הפמ"ג הנ"ל). וע"ע מש"כ בזה בביאור הלכה (שטז, יב ד"ה לצוד; שמט, ה ד"ה ואפילו). וכ"כ חזו"א (קג, יט), וכן הכריע באג"מ (או"ח ד, צא ענף א). וע"ע בס' הליכות שלמה (תפילה ה, ה) שהגרש"ז אויערבך התיר לחולה לשאת עמו תרופה בצאתו לבית הכנסת על ידי שינוי, כיון שהיא שבות דשבות לצורך מצוה.
על כך שהליכה רצופה מרשות היחיד לרשות היחיד היא אכן דרבנן, ראה ט"ז סי' שמו ס"ק ב וחזון איש או"ח סי' סב ס"ק י, וכדעת הרשב"א שסת צז א והריטב"א עירובין לג א. אמנם יש שחששו בזה לאיסור תורה, ראה תוס' שבת ב א ובעירובין שם ובדגול מרבב סי' רסו על המג"א ס"ק י נראה שחשש לדבריהם, אך העיקר כדברי החזון איש הנ"ל, ואם עושים על ידי שינוי עדיף יותר.
