שאלה:
למדנו בכתה תוס' בב"ק כ: "טעמא דעמד ניקף" שכאשר מראה הנהנה שהוא מוכן לשלם על ההנאה מחייבים אותו – האם שייך לקבל סברא מדוע? הרי לכאו' זה עדיין זה נהנה וזה לא חסר – אשמח מאוד לתשובה מפורטת אם אפשר
תשובה:
שלום וברכה,
אתה שואל יפה!
בספר ברכת שמואל ביאר את דברי התוספות שאם גילה דעתו שרוצה לשלם עבור ההנאה הרי הוא נכנס לבית חברו כשוכר ושוכר חייב לשלם. וכשם שאם המשכיר גילה דעתו תחילה שדורש תשלום, א"כ הנהנה חייב לשלם משום שנעשה שוכר. כמו כן אם השוכר גילה דעתו שמוכן לשלם דינו כשוכר וחייב לשלם.
היש"ש חולק על דברי התוספות וסובר שגם אם גילה דעתו שמוכן לשלם – פטור. הקצות תירץ את קושית התוספות לפי דעת היש"ש, שכיון שגילה דעתו הרי הוא קונה חצי מהכותל, וכיון שנעשה שותף בכותל חייב לשלם על הכותל שקונה ולא על ההנאה גרידא.
בהצלחה ועליה בתורה ויר"ש.
מקורות:
ברכת שמואל ב"ק סימן יד אות ב. קצות סימן קנח ס"ק ו.
