שאלה:
שלום,
בשבת הזמנו אורחים ( שהגיעו אלינו אחרי חצות היום), ורצינו ליטול ידיים לפני חצות, אז נטלנו על כזית לחם ( אכלנו כביצה) ועד שהגיעו האורחים והמשכנו עמם את הסעודה עברו יותר מ72 דקות ( עברה שעה ורבע לערך) , החשש שלי הוא שעבר שיעור העיכול על הפת שאכלתי, ואולי הייתי צריך לברך עליה ברכת המזון ושוב ליטול ידיים ולברך המוציא, בפועל מה שעשיתי הוא שנטלתי ידיים ללא ברכה והמשכתי באכילה , ולבסוף כמובן ברכנו ברכת המזון. האם זה בסדר ?
תודה
תשובה:
שלום וברכה
הנושא הוא לא הנטילת ידים שהרי דוקא בענין זה לא הסחת דעת, גם לא ברכת המוציא כי גם לענין זה לא הסחת דעת, אלא מה עושים כדי שברכת המזון שתאמר בסוף תועיל גם על האכילה הראשונה שכבר עליה שיעור עיכול. ובענין זה, העצה הנכונה היא מידי פעם לטעום איזה משהו קטן, אפילו מועט.
מקורות:
משנה ברורה סימן קפד ס"ק יח
(יח) מחמת אותה אכילה – נראה שבא לאפוקי אם הוא משער שבאותה האכילה לבדה היה כבר שיעור להתעכל והיה חוזר להיות רעב ובעוד איזה משך אכל עוד משארי מיני מזונות ומחמת אלו הדברים אינו רעב ואח"כ נזכר שלא בירך בהמ"ז אחר אכילה הראשונה לא יכול לברך עוד בהמ"ז שכבר בטל אותה האכילה. בד"א שאחר שגמר אכילתו הראשונה הסיח דעתו מלאכול עוד אבל אם היה הכל במשך סעודה אחת כגון מה שרגילין בסעודות גדולות שיושבין כמה וכמה שעות ולפעמים יש שיעור עיכול מאכילת פת שאכלו בתחלה אעפ"כ יוכלו לברך לבסוף ברכת המזון כיון דבתוך משך הזה אוכלין פרפראות וכיסנין ושותין הכל סעודה אחת היא וכלא נתעכל מזון הראשון דמי:
אז אם לא טעמתי ושתיתי כל הזמן הזה , יכול להיות שהתחייבתי בברכת מזון דאורייתא ולא ברכתי בגים האכילה הראשונה ?
יכול להיות.
השאר תגובה